בס"ד

האור

קוראים לי יוחנן באנון, נולדתי בסביבה מרוחקת מיהדות, עבדתי במשטרת ישראל והייתי ראש מחלק סמים, הפעלתי סוכנים נגד סוחרי סמים גדולים שהרעילו את עם ישראל.

בוקר אחד התעוררתי עם חרדות ודיכאון חזקים מאד, ביקשתי מבורא עולם להתקרב, היו לי הארות של קדושים, הם באו אלי בחלום לילה לילה ואמרו לי: "עד מתי?" ביקשתי שהחרדות יעזבו אותי, הייתי בשיא הפחד מדכאונות ופחדים. אמרתי לבורא עולם: 'בורא עולם! אני יודע שאני לא בסדר, אני יודע שאתה קיים!' תמיד קראתי 'שמע ישראל' על המיטה מאז שאני זוכר את עצמי...

הלכתי לצדיק המקובל הרב נסים פרץ ע"ה לבקש עצה כיצד להתקדם בדרך ה' והרב הציע לי "לגרוס" הרבה זוהר, כך התמדתי שנים רבות בקריאה בזוהר למרות שלא הבנתי מאומה. הרגשתי צער גדול שאיני מבין כלל זוהר ושאני לא מתקדם, עד שמתוך צער אמיתי התפללתי ימים כלילות ובכיתי מעומק ליבי לזכות להבנת הזוהר, ואז ברבות הימים התקבלו תפילותיי וארע נס מופלא בחיי גדול ונורא בלילה אחד...

לילה אחד בשנת תשס"א למדתי גמרא והנה התעוררתי לקול המולה שאני בכפר ערבי, נלחם עם ערבי וערביה, הם קמים ואני נופל, הם נופלים ואני קם, בסוף נפלו שניהם על הרצפה ונרדמתי. כשאני מתעורר אני רואה אשה זקנה עטופה שחורים - השכינה הקדושה! היא אומרת לי: "בוא!" אמרתי לה: 'מי את? מוות?' אז היא ענתה: "שששש!" אמרתי: 'שמע ישראל' כי חשבתי שזה מוות, ואז היא אמרה לי שוב: "בוא!" ולקחה אותי ביד שלה ואנחנו טסים במהירות למעלה, אני רואה את תל-אביב, אורות, בנין דיזינגוף סנטר, ואני עולה גבוה גבוה עד שהושלכתי לתוך מערה. במערה היו שני מזרונים, מזרון אחד יושב איש - רשב"י והמזרון השני – שלי! אני מתיישב ואנחנו מדברים שעות, ימים, לילות... ראיתי את רשב"י עצוב, עצוב מאוד. שאלתי אותו: 'רבינו, מה?' והוא אמר לי: "עם ישראל לא הולך בדרך הנכונה!" שאלתי אותו: 'מה הדרך הנכונה?' והוא אמר לי: "אני השארתי לכם ירושה, ירושה של ממון, כסף וזהב, ואתם לא משתמשים בה - ספר הזוהר!"

אחרי הדיבור נכנסה שמחה ללב, ופתאום הגיע איזה אברך צעיר ואומר לי: "הגיע הזמן ללכת!" אז רשב"י אומר לי: "לך תגיד שלום לסבא". אני הולך ורואה את סבא יצחק שלי ע"ה יוצא מהיכלא גדולה. אני קורא לו 'סבא' והוא אומר לי: "יוחנן!" הוא נישק אותי, בירך אותי ואמר לאברך: "קח אותו למזנון, תן לו שתי חתיכות!" והאברך אומר לו: "רבינו, הוא לא יוכל לאכול חתיכה אחת, איך שתי חתיכות?!" והוא אומר לו: "תן לו!" לקחתי שתי חתיכות הכנסתי לפה ואני אוכל ואוכל ולועס את כל הזוהר, וכל הזוהר נכנס לגוף שלי ואני מבין את כל הזוהר! שכחתי לומר שיום קודם קראתי זוהר ולא הבנתי אף מילה. אחרי כמה זמן, לקח אותי האברך לאיזה סלע, על הסלע היה כתוב הרבה אותיות, הוא לקח מטה ולחץ על האותיות: א, י, י, כ, ה - נתן מכה ונפתח הסלע...

התעוררתי במיטה, קמתי הלכתי למקווה פעם ראשונה בחיים, טבלתי, התפללתי בהנץ החמה, פתחתי בסידור 'פתיחת אליהו' - אני קורא לשון הקודש והכל ברור! הבנתי הכל כאילו אני קורא עברית, ואני קורא עברית לשון הקודש והכל ברור! קראתי חק לישראל והכל ברור! קראתי זוהר כמו עברית. מאותו היום ידעתי את הזוהר בעל פה - הכל, כולל כל כתבי האריז"ל, האדרא, סיפרא דצניעותא, הכל כולל כל הביאורים, הכל התלבש בתוך המוחין - העולמות העליונים והעולמות התחתונים.

אחרי שנה חליתי מאוד, ככל שהגברתי את הזוהר כך חליתי יותר! אז התחלתי לפעול במתכונת של 'חיים על פי הזוהר', עלונים, דרשות, ספרים, וככל שהזוהר עלה יותר אני חליתי יותר...

בערב ראש השנה נסעתי להתארח אצל אחותי, באמצע הנסיעה איבדתי את הזיכרון, לא ידעתי לאן אני נוסע וכמעט עשיתי תאונה שיכלה לגמור את החיים של כל המשפחה. האוטו נעצר וכולנו יצאנו ב"ה חיים, הזמינו אבולנס, לקחו אותי ישר לטיפול נמרץ בבי"ח שיבא, ושם אישפזו אותי מיד עם 5% חמצן. שבוע ימים שכבתי בטיפול נמרץ ואז מתתי שם... שמונה רופאים היו סביבי, חתמו לי על תעודת הפטירה ודיברו שם שצריך לסדר לויה, התעודת פטירה הזאת עד היום אצלי, אך בעצם הייתי במצב של מוות קליני...

מתתי שם בטיפול נמרץ ואז נכנסתי בין שתי מנהרות שהיו קשורות זו בזו, במנהרה אחת היו שישה זקנים חייכנים וצוחקים, ובמנהרה השניה היו שבעה זקנים אבל לא באותה מידה. שאלתי את השבעה זקנים: 'מה אני צריך לעשות?' והם אמרו לי: "להמשיך את התפקיד שלך - להפיץ את הזוהר הקדוש! לא להפסיק לרגע אחד, לכולם ובכל מקום שאתה יכול!" אמרתי להם: 'אבל אני מפיץ כבר שבע, שמונה שנים'. אמרו לי: "זה לא מספיק! זה אפילו לא הקצה של הקצה של מה שהרשב"י נתן בזוהר! אתה צריך להוציא את כל המוץ מהתבן בזוהר, אתה צריך לדבר בשפה שלהם!" אמרתי להם: 'אני לא רוצה, אני רוצה להשאר פה אתכם, אל תחזירו אותי בחזרה', ואז ששת הזקנים האחרים קמו על רגליהם ואמרו: "לא! אתה לא נשאר איתנו, אנחנו ממשיכים לעבוד וגם אתה תמשיך לעבוד בדרך המיוחדת שלך!" אמרתי להם: 'אבל הדרך שלי זו לא הדרך שלכם, אתם רואים שאני הולך בדרך אחרת', אמרו לי: "כל דרך לבורא עולם היא הדרך הנכונה!" השבעה זקנים אמרו שאני עושה עבודה גדולה בהפצת הזוהר הקדוש ושאני צריך להמשיך ולהסביר את הזוהר, רק את הזוהר ולא להתעסק עם כלום. אמרתי להם: 'טוב, אבל זה לא התפקיד שלי, אני כבר עשר שנים רודף אחרי אנשים, הקמתי קבוצות, החזרתי אנשים בתשובה, אנשים שלא ידעו 'שמע ישראל' אומרים 'שמע ישראל' היום, מדליקים נרות, שומרים נידה, שומרים כשרות חלב בשר, זה לא התפקיד שלי כבר'. אחד הזקנים אמר לי: "מי אמר לך שזה לא התפקיד שלך? זה כן התפקיד שלך! אתה צריך להמשיך לעשות את זה!" אמרתי להם: 'אבל אני לא רוצה! אני רוצה להישאר פה איתכם, אני לא רוצה יותר ללכת לאף מקום, אתם שמחים, אתם טוב לכם פה ואני רוצה להישאר אתכם'. אמרו לי: "אתה לא יכול להשאר פה, יש לך הרבה עבודה!" אמרתי להם: אבל אני חולה, אתם רואים איך אני נראה, הגוף שלי לא מתפקד, אמרו לי: "הוא יתפקד, הוא יהיה חזק וימשיך לתפקד עוד כמה זמן, כרגע הוא צריך מנוחה, אתה מה שעשית לגוף שלך, אף בן-אדם לא עשה, אתה שברת אותו, אתה לא נתת לו מנוחה דקה אחת". אז ששת הזקנים קמו ואמרו: "הוא ימשיך להיות השליח שלנו!" אחד מתוך שבעת הזקנים אמר: "לא! אני רוצה שהוא ימשיך להיות השליח שלי!" הוא אמר לי: "אני אעזור לך, אל תדאג! אתה לא לבד, אתה לא תהיה לבד לעולם! אני מאחוריך תמיד, אני לא אעזוב אותך לעולם, אתה תמיד תהיה מוגן! אתה תמיד תהיה מוגן אבל מלא יסורים! היסורים שיבואו עליך הם יסורים שלי, אתה תיקח חלק מהם וחלק צדיקים אחרים לוקחים". היה שמה דיבור בארמית שאני לא הבנתי אותו, אבל העיקר שלו היה שאני חוזר בחזרה... בזמן הזה כתבו תעודת פטירה עלי, בתעודת פטירה כתוב: 'נפטר, מת!' ואז הייתי צריך לצאת דרך המנהרות האלה עוד פעם, אמרתי: 'אני לא רוצה לצאת!' זה כואב, המנהרות כואבות, המנהרות של המוות כואבות מאוד... העצים שהם ישבו תחתם היו עצי תאנה, הם ישבו על יד עצי תאנה עצובים, אמרתי להם: 'אם זה גן-עדן למה אתם עצובים?' אמרו לי: "גן-עדן ואנחנו עצובים כי אנחנו כולנו בהמתנה לעולם הבא, אין אף אחד שהגיע לעולם הבא עדיין, אין עולם הבא, העולם הבא יהיה רק כשכל עם ישראל יחזרו בתשובה, העולם הבא זה רק כשכל עם ישראל יחיה את התורה!" ואז נכנסתי למנהרה הקטנה הזאת ובקושי נשמתי, עברתי את המנהרה בקושי גדול, לא רציתי ללכת, בכיתי, התחננתי, אמרתי: 'אני לא רוצה ללכת!' וצעקתי: 'תשאירו אותי אתכם, תשאירו אותי אתכם בבקשה!' אמרו לי: "אי-אפשר! יש שלוש עשרה מידות של רחמים שהם שלש עשרה מידות שיורדות ומשתלשלות מהזקן העליון, על כן עליך להיות אחד מהם, תחזור לשמה ותהיה אחד מהם ותעשה הרבה רחמים וחסד, הרבה צדקה, תעזור, תלמד 'שמע ישראל', תלמד את 'עשרת הדיברות' אבל בעיקר שילמדו כולם זוהר הקדוש, שלא יעזבו את הזוהר לדקה, תן להם שיעסקו דקה בזוהר הקדוש, שתי דקות, שלש דקות, אבל שיעסקו בזוהר, הדקה הזאת יכולה להביא את העולם לשחרור מהסטרא אחרא!!! לכן הדקה המיוחדת הזאת שקיימת, לתת אותה בכל הכח ואז תבוא הגאולה השלימה!"

יצאתי וסביבי היו איזה שבעה שמונה רופאים עם מחטים והם מלאו אותי בזריקות, וזה היה נס כי מבחינת המשפחה שלי הם ראו בזה נס שאני חי מחדש, שהמשפחה ראתה שאני מת... הרופא קבע שאני מת והנה אני חי - אני לא מת! שלש דקות, שלוש דקות שמה זה המון זמן, שלש דקות שמה זה זמן בלתי מוגבל. אני התעוררתי לחיים, אמרו לי שזה נס רפואי, אני אמרתי להם: 'זה לא נס רפואי, זה נס!' כשחזרתי החלטתי שאני מחכה כמו שהוא אמר לי. הם איתי כל הזמן, אני רואה אותם כל הזמן, וכמו שהוא אמר לי: "תרפא את הגוף שלך לאט לאט, תרפא את הגוף שלך, כשתסיים לרפא את הגוף שלך ותהיה בריא תוכל לחזור למה שעשית", זה מה שאני עושה עכשיו!

אנחנו הדור של עקבתא דמשיחא, אנחנו צריכים למשוך את האור הזה, האור הגדול הזה שהוא רק אור של נשמות הגבוהות, נשמות המדריכות, הנשמות שבאו לעולם הזה לתפקיד חשוב... אמר אליהו הנביא לרבי שמעון בר יוחאי: "אתה לא באת לתקן את הדור שלך, אתה באת לתקן את הדור האחרון! שיגיעו כל הנשמות וכל הגופים בעת ההיא ויתחברו, אז תוכל לחבר כמו שמשה רבינו חיבר את הנשמות והגופים של יוצאי מצרים, כך אתה רבי שמעון בר יוחאי תחבר את הנשמות והגופים של הדור האחרון - הדור האחרון יצטרך לך!" וזהו החיבור של ספר הזוהר.

אלה הספרים האלה יתעסקו בהם ובעקבותם תתעורר רוח חדשה בעם ישראל - נשים, גברים, ילדים וטף. כולם יתעוררו לאור הזוהר הקדוש לחבר אותם באחדות מושלמת כי האחדות הזאת היא האחדות רק של עם ישראל! אין אף עם ולשון שיכולים להתמודד עם שמות הקודש, עם שמות ההויה הקדושים כמו שעם ישראל יכול לחבר אותם.

עד כאן רבותי! השם יברך אתכם! ייתן לנו ולכם כוח ועומק וחוזק כדי להתחזק ולהדבק בכוחו של משה רבינו בתורה הקדושה, אמן כן יהי רצון.

לצפייה בסרט לחץ כאן