בס"ד

סעדה

הסיפור בעצם מתחיל כשנולדתי למשפחה כמו כל משפחה, אבא ואמא עם ארבעה ילדים, ואז באיזה שהוא שלב האמא והאבא לא מסתדרים ומחליטים להתגרש. עברתי לסבתא כשהייתי בת שנתיים, הייתי ילדה חולנית, והסבתא טיפלה בי במסירות נפש. בגיל ארבע עשרה וחצי הסבתא התאשפזה ואני לקחתי את זה מאוד קשה, היא הסתכלה אליי חייכה ואז אמרה לי: "היום אני הולכת!" אמרתי לה: "חס וחלילה! מה פתאום! בסך הכול הרופא בא להחליף לך את הצינור, והיא אמרה לי: "לא! מלאך המוות כבר פה!" רציתי להיפרד מהסבתא שלי, פתחתי לה את הסיכות בתכריכים... הפנים שלה היו גלויים, היא מתה מחייכת! זה היה החיוך האחרון שלה שראיתי... החיוך אחרון... חיבקתי אותה, נישקתי אותה ואמרתי לה: "חבל שלא זכיתי להחזיר לך מהמעט שנתת לי"...

הגעתי חזרה לאמא, אבל היה לי מאוד קשה! שידכו לי בחור אלמן בגיל 35 עם ארבעה ילדים, ואני בסה"כ בת ארבע עשרה וחצי, החליטו שאני אלך לגור אצלו כדי להתרגל ואז לילה אחד התיישבתי על המיטה והתחלתי לחשוב, ואז תוך כדי המחשבות שלי אני רואה בעיניי דבר מדהים. אני מסתכלת לכיוון הדלת ואני רואה דמות שכולה לבנה כמו ענן, עומדת ומסתכלת עלי. באותו רגע שהיא הופיעה וזה היה עניין של שניות, רציתי לצרוח מהפחד... ואז הרגשתי שאני לא יכולה לזוז, התחלתי לצעוק בכל הכוח... והקול לא יוצא לי... אני רואה שזו אשתו עומדת ממולי ומסתכל עלי בתוך העיניים. היא הייתה עטופה כולה בלבן, ומסביבה היה אור, ואז ברכות ובעדינות יתרה היא התנצלה שאני נבהלתי ממנה, היא הבינה שאני אבהל ממנה, אבל היא הסבירה לי שלא הייתה לה שום ברירה אחרת, היא אמרה לי: "שתדעי לך! שאני אענש על זה שהתגליתי אליך, אבל לא הייתה לי ברירה, אני בצער גדול מאוד! אני השארתי ארבעה ילדים, וכמו שאת גדלת כמו יתומה ככה תביני אותי. אני כל לילה פה עם הילדים שלי, אני כל לילה יושבת ליד המיטות שלהם, את לא מהמזל של בעלי! אני יודעת שסבלת ועברת ילדות קשה - אני מכירה אותך, אין לי שום דבר נגדך, אני מבקשת ממך רק דבר אחד - אין לך מה לעשות כאן בבית שלי! אני מבקשת ממך שתצאי! את עדיין ילדה והחיים לפנייך!" ואז כמו שהיא התגלתה אלי, ככה היא נעלמה. באותו רגע שהיא נעלמה הרגשתי שהגוף שלי מתחיל להפשיר, הגוף התחיל להשתחרר, הייתי מבולבלת ולא הבנתי מה קרה לי, ידעתי רק דבר אחד, שאני צריכה מיד לעזוב את הבית! הגעתי לאבא, נשארתי אצלו כמה שנים.

בגיל 17 הכרתי בחור והתחתנתי, כשנה לאחר שהתחתנתי, באיזה לילה אחד - אני רואה את הסבתא של באה אלי בחלום ומסביבה אור, ככה כמו שאני מכירה אותה בעולם הזה, והיא עומדת על דוכן כמו בבית משפט, היא מתגלה לי בחלום, קוראת לי ואומרת: "נתתי הרבה זכויות בשביל לבוא אליך ולדבר איתך, עכשיו מעלים אותי למשפט! עבירות שעושים כאן למטה ממני, מאלה שיצאו ממני - אני משלמת עליהן בעולם הבא! אני מבקשת ממך ומתחננת לפנייך - תחזרו כולכם בתשובה! הכל אמת והכל נכון".

היא גם ביקשה שאגיד את זה במיוחד למישהו, נסעתי אליו ודיברתי עם אותו בן-אדם שהיא שלחה אותי אליו, אבל הוא התעלם, ואז בכיתי דמעות ואמרתי: "צריך לחזור בתשובה! צריך לחזור בתשובה!"... השנים עברו ונולדו לי שני ילדים ובסוף התגרשתי. חודש בערך אחרי הגרושין אני לוקה במחלה! גילו לי גידול ברחם!!! סבלתי קשה בערך חצי שנה, עברתי גם ניתוח אבל בהצלחה גדולה מאוד! ברוך ה', הקב"ה הציל אותי ואני חיה. בעצם את מה שהם הצליחו לכרות, זה את החצוצרות... אי אפשר להביא ילדים בלי חצוצרות!

ואז אני מחליטה לקחת את עצמי בידיים כי הבנתי שזו לא הדרך, אמרתי לעצמי שנמאס לי כבר לחיות את החיים האלה! החלטתי ללמוד, יישמתי את זה, הלכתי ללמוד עיצוב תפאורה ותלבושות, דבר שאני מתמצאת בו, והחלטתי לפתוח את העסק בהמון אהבה, ההצלחה הייתה מדהימה...

ואז התחילו להיות לי חלומות; חלומות באים וחלומות חוזרים כל לילה! לילה אחד אני עולה למיטה, שוכבת וקשה לי להירדם! אז אני עוצמת את העיניים, ואז אני שומעת באוזן ימין קול: "סעדה!" אני שמעתי את השם "סעדה", השם שלי הוא באמת סעדה, וחוץ מסבתא שלי והאחיות שלי אף אחד לא קרא לי בשם הזה, כולם קראו לי "סוזי". נשכבתי, עצמתי שוב פעם את העיניים, ואז שוב פעם הקול הזה קורא לי: "סעדה, את חייבת להקשיב לי! סעדה אין זמן! הגיע הזמן שתקשיבי סוף סוף! את חייבת לחזור בתשובה!" הרגשתי שאני מסתובבת כמו בקרוסלה וטסה לכיוון השמיים כלפי מעלה, ואז אני נכנסת לתוך מקום חשוך שהוא נראה כמו מערה, אני עומדת ממש על שמים! אני רואה ממולי שביל צר, ובמרכז שלו מן שמש עגולה מלאה אור שאי אפשר לתאר במילים! זו דרך שעוברות בה כל הנשמות שנפטרות מן העולם לעולם האמת! הנשמה עוברת זיכוך ראשוני לפני שהיא מגיעה לעולם האמת! אדם שנפטר מן העולם לא משתנה! לא חל בו פתאום איזה שינוי! אותו אדם עם אותם טְבָעִים; אם היו לו תאוות - הוא יחפש אותן. אדם שהיה מעשן - יחפש לעשן, והוא לא ימצא את זה שם, וזה גורם לו צער גדול מאוד! לכן האדם בעולם הזה חייב לתקן את עצמו, כי כל דבר יציק לו ויפריע לו שם! ואז אני עוד פעם טסה וכשהתקרבתי לאור - זה היה חום ואהבה שאין לתאר... הסתכלתי מסביב, ואני רואה שני שערים ענקיים שקופים, לבנים, צחים עם הרבה אור, עליהם חרוטים פרצופים של אריות, שערים יפהפיים - זה מין עולם ענק שאין לו סוף ואין לו התחלה... אני רואה בתים בצורת איגלו, חלק מהאיגלו האלו דלוקים באור שאי אפשר לתאר במילים - אור בכל צבעי הקשת, חלק דלוק בהם אור עמום כזה וחלק שחורים בלי אור. הייתי בעולם ההמתנה - הנשמה יושבת וממתינה לגזר הדין שלה. כאן היא נפגשת עם קרובי המשפחה. הבתים שאין בהם אור הם הבתים שיש בהם נשמות שלא קוראים עליהן קדיש, הן הולכות לחפש זכויות בשבילו, הן מנסות לפני המשפט לאסוף לו כל מה שרק אפשר, מילה אחת מתוך התהִלים מדליקה אור לאותו איגלו חשוך שראיתי, וגם הדלקת נר לנפטר היא מאוד מאוד חשובה!

שם מראים לנשמה מי גורם לה ייסורים, היא רואה את הבן שגידלה כל חייה מחלל שבת! הולך נגד השם!! וזה מה שגורם לה צער. "קדיש" - הנשמה מתחננת, לפעמים נפטרים באים בחלום כי אין להם דרך אחרת! הם במצוקה קשה, הם זועקים: 'תפסיקו! תפסיקו!' ברגע שעושים משהו לעילוי נשמה, הנשמה פורחת ונהנית בצורה מדהימה ביותר שאי אפשר לתאר – כי זה האוכל הרוחני שלה! ואותו קול אומר לי: "שתדעי לך! שכל זה בשביל שתחזרי בתשובה!!!" חזרתי לגוף - הרגשתי צניחה מהירה ממש לתוך הגוף! הדבר הראשון - נפתחו לי העיניים. בכיתי בלי סוף! דיברתי עם בורא עולם, ביקשתי ממנו סליחה, אמרתי לו: "בורא עולם, אני מבולבלת!" אמרתי לבורא עולם: "אני אעשה הכל בשבילך, אבל בעצם מה שאני עושה, זה בעצם לא בשבילך, זה בעצם בשבילי! כי מה שאני הבנתי מכל מה שאתה הראית לי, זה הכל לטובתי, אבל בורא עולם! עכשיו שאני בשיא - מה אני עושה? אנא תדריך אותי! אני עכשיו הולכת... מה שצריך לעשות אעשה, אני בטלה ומבוטלת לכבודך ריבונו של עולם!" יומיים אחרי החיזיון אני חולמת, לא פחות ולא יותר - את הלוויה שלי! התחלתי לצעוק בכל הכוחות שלי מלמעלה: "אמא! אבא! אני חיה! תסתכלו למעלה, אני חיה! עומדים להכניס אותי לתוך החול!" אל תכסו אותי! אני חיה! אני חיה! אני פה!! תראו אותי!" אני רואה שמכסים את הקבר ואז הכל נהייה חשוך! פתאום שֶׁקֶט, דממה, הקבר נהפך לחדר ענק ומואר, אני נסחפת לתוך האור הזה, ופתאום בתוך כל ההנאה שבאותו אור אני שומעת צעקה: "סעדה! את לא מתה, את חיה!" והאור הזה ממשיך לעטוף אותי ופתאום נפרש מולי מסך ואני רואה את שני הילדים שלי יושבים עלי שבעה, אז הוא אומר לי: "את רואה?! את חייבת למענם! את חייבת להציל את עצמך! את חיה!" והוא צעק לי באוזן: "תרוצי! תרוצי! אל תסתכלי אחורה, תרוצי! ואז אני רצה ולבסוף נעצרת מול הדלת של הבית שלי, בתוך הבית שלי יושבים על מזרונים "שבעה", פתאום נכנסת אשה לבושה בבגדים שחורים מכף רגל ועד ראש בגלימה. ממש לבושה גלימה מכף רגל ועד ראש עם עיניים זוהרות. והיא אומרת לי: "את חייבת לבוא איתי!" ואותו קול צורח לי באוזן: "אסור לך ללכת איתה! אם את הולכת איתה, את לא חוזרת לעולם שלך!" התחלתי לרוץ בין החיים ובין המוות! ואני צונחת לאולם מלא אור, ישבו שם נשים עם כיסוי ראש, הן היו במצב של תפילה. ואז אני שומעת: "תחשבי מה יכול להציל אותך!" חשבתי לרגע: "מה יכול להציל אותי? - תשובה!! תשובה!! אני קמה ועושה תשובה!! אני הולכת כמו הנשים האלה בצניעות!" שוב אמרתי לה: "תשובה!! תשובה!!" ואז היא הסתכלה עלי ואמרה לי: "מה אמרת?" אמרתי: "תשובה!" היא אמרה לי: "תרימי את יד ימין ותשבעי שאת חוזרת בתשובה!" וחזרתי שוב פעם ואמרתי לה שאם היא תחזיר אותי - אני חוזרת בתשובה מלאה!

קמתי מהחלום והיה ברור לי שאני צריכה לעשות תשובה - והקב"ה עזר לי. מכרתי את העסק, הוצאתי את כל הבגדים מהבית, הוצאתי את כל התפאורה שהייתה לי בבית, כל הפסלים - כל הסטרא אחרא שהייתה בבית, קניתי תמונות של צדיקים, נכנסתי לאיזו חנות, נכנסתי לבושה בג'ינס וגופיה, לקחתי חולצה, לקחתי שמלה ולקחתי כובע רשת, התלבשתי והגעתי אל המוכר. אמרתי לו: "מה שעלי קניתי, כמה זה עולה?" הוא אמר לי: "ישתבח שמו לעד! מה קורה פה?" אמרתי לו: "חזרתי בתשובה!" אני זוכרת את זה כמו היום, הוא הסתכל עלי וזלגו לו דמעות... אמרתי לו: "חזרתי בתשובה!!"... בורא עולם שמע אותי וזכיתי להכיר את בעלי, זכינו ברוך ה' להתחתן בחתונה קדושה ומאוד שמחה.

בגיל 24 עברתי ניתוח וכרתו לי את החצוצרות. אמרתי לבורא עולם: "אני חזרתי בתשובה שלימה אליך! אני לא מבקשת ממך כסף וזהב, לא בתים ולא כלום, אני רוצה לחיות רק בפשטות, אבל אני רוצה ילדה! ילדה, בורא עולם, ילדה!" כתבתי מכתב לבורא עולם, כתבתי בשפה פשוטה, שאני מאמינה באמונה שלימה שהוא יושב וקורא את המכתב שלי, ביקשתי מבעלי שיקח את המכתב לקברו של הצדיק רבינו רבי נחמן מאומן. סיפרתי לו במכתב שחזרתי בתשובה בזכות הקב"ה ושאני מבקשת מהצדיק, שיעורר עלי רחמי שמיים ויזכה אותי להביא ילדה, והבטחתי שאקרא לה על שם אמא שלו, וגם ביקשתי לראות את סבתא שלי פנים אל פנים, כי תמיד היא היתה באה כשגבה אלי, לקחתי את הדמעות שלי ושמתי אותן על המכתב ואמרתי לו: "בזכות הדמעות האלה אנא תמלא את בקשתי", בעלי באמת טס לאומן, לקח את המכתב הזה ושם אותו בציון, זה היה בכסלו. איך הקב"ה נותן לי להבין שהכל מאיתו יתברך? ילדתי ילדה, וקראתי לה פייגא", ונתתי לה עוד שם: "הודיה" לקב"ה, ילדה מקסימה! והקב"ה נתן לי את המתנה של המתנות! מה אני יכולה להגיד לקב"ה? אלף אלפי זהב וכסף לא יוכלו לעמוד לפניך, בורא עולם! שאתה הוא האב הרחמן והחנון... ואנחנו רק חוטאים וחוטאים, ואתה נותן, ונותן, ונותן למרות הכל... אני מודה לבורא עולם מכל הלב על המתנה שהוא נתן לי, את הילדה הנפלאה! ומתי היא נולדה לי בהשגחה גדולה? בכסלו, הבת שלי נולדה בכסלו! בכסלו הגיע המכתב ובכסלו ילדתי אותה.

סבתא שלי הופיעה לי בחלום פנים אל פנים, ואיפה? בציון של רבי שמעון בר יוחאי. היא עמדה בציון של רשב"י בעלייה ממש! עם פנים לבנות. רצתי אליה בכל הכוח, ופעם הראשונה שהיא הרשתה לי לחבק אותה בחלום!! חיבקתי אותה חזק וידעתי בחלום שהתקבלה הבקשה שלי, לא יכול היה להיות אחרת, נישקתי אותה, נתתי לה את יד ימין והיא הניחה לי נר נשמה ביד ואמרה לי: "הכנסי לציון של רבי שמעון בר יוחאי למטה ותדליקי את הנר!" היא אמרה לי לא להדליק עם מים, אלא רק עם שמן, זה מה שהיא אמרה לי שאסור לערבב מים עם שמן ביחד, לא יודעת מה הסיבה... אלא רק עם שמן. ירדתי במדרגות לציון של רבי שמעון בר יוחאי למעלה בשמיים וראיתי - כולם לבושים בלבן ומלא נרות דלוקים כמו מנהרה כזו יפהפייה. עליתי למעלה, היא חיבקה אותי, הבנתי שהיא מרוצה מהדרך שלי היא הגישה לי את הידיים החמות שלה וכאילו אומרת: יישר כוח, זו האמת! יישר כוח, זו הדרך!