בס"ד

רוחות מספרות

יוני: הכל התחיל בתקופה של מלחמת המפרץ, דיברנו על כל מיני עניינים מיסטיים ורוחניים, כוכבים, כל מיני מזלות ועל "סיאנסים" - העלאת רוחות. הם עשו לוח, שמו כוס באמצע ואמרו את מה שאמרו; בהתחלה זה לא כל-כך עבד, פעם, פעמים שלוש זה לא עבד, ואחרי זה - הפלא ופלא! זה התחיל לעבוד! היינו בטוחים שזה אחיזת עיניים, שזה משהו לא כל-כך טבעי. אני שרון והחברים התחלנו לעשות את זה כל לילה, כל לילה "להריץ" את העניין הזה.

שרון: הגעתי לחדר היו שם איזה 50 איש בתוך חדר קטנצ'יק וצפוף, שולחן וארבעה חברה' מסביב לשולחן והם באמצע הסיאנס - "מורידים" את האבא של אחד מהחבר'ה שישב על השולחן, אבא של נמרוד - "אריה" ז"ל, הם התחילו לשאול אותו שאלות וגם הבן שלו שאל שאלות ומאוד מתרגש מהסיאנס הזה, אני שאלתי: "מה ההורים שלי עושים עכשיו בבית בירושלים?" פתאום הוא כותב: "אמא שלך מדברת בטלפון; אבא שלך והאחים שלך רואים טלוויזיה בסלון". הלכתי לטלפון הציבורי בחוץ, אני מתקשר הביתה - תפוס! תשובה ראשונה בסיאנס, קיבלנו "אורגינל".

יוני: זו היתה תקופה קשה מאוד של תקלות ובעיות, תאונות דרכים, חוסר מזל, וללא הצלחה בכלום, ממש! כל מי שרק שם יד בסיאנס, מי שהשתתף, ולו רק לכמה דקות, לא יצא מצב שלא נפגע קשות! אני ושרון גם עברנו תאונה.

היה איזה סיאנס במחנה "טרבלינקה", הוא תיאר לנו את כל המחנה, מה היו עושים במחנה, זה היה איזה 4 שעות של סיאנס! כואב על כל מה שהיה שם בזמן השואה, אין אחד בחדר שלא בכה...

שרון: באחד הסיאנסים הורדנו את האבא של אחד החברים שנפטר, והוא התחיל לדבר עם אבא שלו ולשאול אותו הרבה שאלות שרק הוא יודע את התשובה, בסוף הסיאנס הוא שואל את אבא שלו: "אבא! יש משהו שאני יכול לעשות בשבילך?" אז הוא אמר לו: "כן! תלך מחר בבוקר ל"שחרית" בבית הכנסת שבבסיס ותגיד עלי "קדיש"! אתה יכול לעשות את זה?" אמר לו: "כן!" ובאמת בבוקר הלך ואמר על אבא שלו "קדיש", הכל. למחרת רצינו להוריד את אבא של ירון עוד פעם, מנסים ולא מצליחים, בזכות ה"קדיש" שהבן שלו אמר, אז הוא עלה דרגה, עזב את "כף הקלע", הוא כבר לא שם, הוא עבר לתיקון הבא.

ניסינו להגיד את שם השם בסיאנס? ישר התפוצצה הכוס!!!

יוני: פעם נכנסה איזה רוח שקרנית, והיה הרבה "טָרָרָם" בחדר והרבה בלגן, היא נתנה לכל אחד ואחד יום שהוא הולך להיפטר מן העולם! אתה בכדור אקדח! ואתה בסכין! ואתה בתאונת דרכים... כל אחד ואחד, איזה עשרה... והיא נתנה תאריכים...

קיבלנו הודעה שהמלחמה תיפתח בשעה 2 בלילה, כשפרצה המלחמה ב-2 בלילה אני מסתכל על השעון - ישתבח שמו לעד! הכל אמת! יש איזו התקשרות מסוימת לרוח... במשך תקופה ארוכה של איזה שנה וחצי היינו עושים סיאנסים כמעט כל לילה, חוץ משבת שבה אי-אפשר לעשות סיאנסים כי הרוחות נמצאות בכף הקלע לפני שהן נכנסות לגהינם, השם ישמור! צריך לדעת שאסור באיסור חמור לעשות סיאנסים על פי התורה הקדושה ויש עונש חמור מאוד על זה, כתוב בתורה לא לדרוש אל המתים! אסור!

באחד הפעמים בדקנו אם אפשר לעשות 'מוות קליני' בסיאנס, מוות קליני שבן אדם ימות בסיאנס! "עכשיו"! איך שהוא אמר את זה לכל החברה', כולנו "התייבשנו"! גם ככה בתקופה ההיא קיבלנו הרבה מכות, אחת אחרי השנייה - תאונות דרכים, מכות, פציעות ופתאום אתה רוצה גם להיכנס לקטע כזה? פתאום, הכוס זזה במהירות וישר הוא כותב: "יונתן! אתה רוצה למות?" אתה פתאום שומע את השאלה, אז ישר שאלנו: "מי זה, השטן?" אז הוא אומר: "תקראו לי 'לוקח הנשמות', תתכונן!"

יוני מספר: החזקנו ידיים והכוס המשיכה להסתובב סביב השולחן, הרגשתי כמו רוח, כמו משהו קר שנכנס לי דרך הברכיים, אני רואה חושך, אני פותח את העיניים ורואה את עצמי מרחף מעל החדר, מתחיל להתרחק למעלה ואני לא יכול לחזור למטה. לפתע, ממקום לא מקום, יוצאות דמויות לבנות ורצות אלי ומתחילות להסתובב סביבי. מסתובבות, מסתובבות וצועקות: "אתה אשם! אתה אשם!" בשלב מסוים, מחזירים לי את האברים, אני רואה את הבור שממנו יצאתי, אני מתקדם לאט לאט לתוך הבור, צולל לתוך הבור, נכנס פנימה, ואז אני יורד למטה...

שרון: בזמן הזה מרוב הפחד, זכרנו רק לקרוא: "יושב בסתר עליון". אחרי 25 דקות כשכולנו בפאניקה מכל כיוון - אי-אפשר לצאת מהחדר! מנסים לברוח מהחדר והדלת נעולה! רוצים לפתוח חלון – אי-אפשר, אין לצאת מהחדר.. מי שנמצא בפנים - בפנים! מי שנמצא בחוץ - בחוץ!

ופתאום הכוס זזה עוד פעם: "אני רוצה את יונתן בתאריך הזה והזה", הוא נותן לנו תאריך של שבוע אחרי. הגענו לפעם השנייה וזה היה אותו תהליך, רק הרבה יותר מהיר... למעלה אין תחושה של זמן, אני רואה דמויות של אנשים שנפטרו שאני מכיר אותם; דודה, סבתא, אחי זכרונו לברכה, והם מאוד כועסים עלי! שרון: כשהוא חזר בפעם השנייה גם קיבלנו תאריך לפעם השלישית, אז לא התווכחנו, רשמנו את התאריך ואת הכל והגענו לפעם השלישית. בפעם הרביעית אני מבטיח אלפי הבטחות שיותר אני לא עושה סיאנסים ואני לא מתקרב לדבר הזה יותר.

יוני היה כבר משהו כמו איזה שלושת רבעי השעה מת, כולנו מבוהלים - יש לך בן אדם מת בחדר צבאי! חדר קטן - כל מי שמכיר, ומה נעשה? פתאום יוני מסתובב אלי ככה ואומר לי: "אל תיגע בי!" אבל הפֵּה שלו לא זז! הקול כאילו יוצא מאחוריו! מהבהלה נדבקתי לקיר - נהייתי "טפט"! כולנו נבהלנו היינו מבוהלים, חלק בכו, תפסתי את ה"סידור", התחלתי לקרוא: "יושב בסתר עליון", אבל יוני חוזר "למות"... ופתאום נכנסת לי מחשבה בראש: שרון, יש לך סבא צדיק... "סבא יעקב בבקשה, אני מבטיח! אם יוני "חוזר" אני בחיים לא עושה יותר סיאנסים!"

יוני: פתאום אני רואה מערה נפתחת ואז מתוך אותו מקום יוצא אדם מבוגר, כולו לבוש לבן מכף רגל ועד ראש, עומד בפתח של המערה ומתפלל עלי.

שרון: יוני חזר! ואז אנחנו מקבלים תאריך לפעם חמישית שלא הייתה, ויוני סיפר לנו מה שהוא ראה למעלה. יוני: אני אומר לשרון ברעד: "את הבן אדם הזה ראיתי למעלה!" הוא אומר לי: "זה סבא שלי! התפללתי אליו, הכול מתקשר! באותו רגע שהתפללתי אליו הוא יצא אליך; אחרי זה התברר שהוא היה החברותא של ה"בבא סאלי" - זה משהו מדהים!

נסענו אל הרב הקדוש, הרב שלום לופס ע"ה רבה של עכו, גמרנו בדעתנו שאנחנו לא חוזרים יותר לדבר הזה, הגענו לבית הכנסת של הרב ונעמדנו בפתח... לקחנו כיפה מהשמש ושמנו על הראש, הרב לופס קרא לשמש שלו ואמר לו משהו באוזן, השמש הגיע אלינו ואמר: "הרב לא רוצה לקבל אתכם!" הוא אמר: "תגיד להם שילכו לטבול!" טבלנו בים 7 פעמים אבל אני נשאר עם הבעיה שלי; לא זכיתי שיפתרו לי את הבעיה כרגע. אחרי תקופה נסעתי לרב צדיק אחד ברעננה, אדם מבוגר, תימני עם פאות, זקן לבן, גלימה לבנה, מגיע ככה לאט לאט. אני מספר לו את הסיפור, ואני מתחיל לבכות... אני אומר לרב שיש לי בעיות ואני לא יכול לדבר: "הרב לא יודע מה עובר עלי!" הוא פותח את הפה ואומר לי: "אתה רוצה שאני אעלה לך עכשיו פֹּה רוחות באמצע היום?" אני שואל: "מה, הרב יודע מה קורה איתי?" הוא אומר לי: "מה אתה עושה?! עם מה אתה מתעסק, תגיד לי?!" כך הוא אומר במבטא תימני: עם מה אתה מתעסק בכלל?! אני אפתח לך ספר, או שניים ואני אתחיל לשחק לך פה עם רוחות לידך. אתה רוצה לראות?" אני אומר לרב: "תוציא אותי מִזה! אתה לא יודע מה עובר עלי! אני סובל מאוד, סובל מאוד קשה!" הוא לקח כמה קלפים, רשם כמה שמות קודש, בדיעבד אני יודע שכך הדבר... טבל את השמות במים ואמר לי: "תשתה את המים האלה! תבטיח שאתה יותר לא עושה את זה, אתה לא מתעסק עם זה, אתה יוצא מפה חדש!" ומאותו הזמן הייתי לאדם חדש.

כל העניין הזה של הסיאנסים ואפילו לרגע לא הִדְהֵד לנו עניין של חזרה בתשובה בכלל, רק ענין שיש השם בעולם. היה איזה סיאנס אחד ששאלנו: "מה היא הדרך האמיתית?" אז הוא כתב לנו: "דת! תורה!" בהתחלה הוא כתב: "דת!" אז שאלתי אותו: "איזו דת? יש הרבה דתות!" אז הוא כתב לי: "תורה, יהדות", אז אני אומר לו: "אני גם רוצה, אני יהודי! מה זה 'יהדות'? אנחנו יהודים!" הוא אמר לי: "ללמוד תורה! זו הדרך האמיתית בחיים!" אבל אנחנו אפילו לא חשבנו בכיוון הזה...

השתחררתי מהצבא, לקחתי את התפילין שלי לאנגליה; שמתי את התפילין על הרצפה מתחת למיטה כמו קמע ששומר אותי, אף פעם לא הנחתי תפילין, פעם אחת בבר מצווה וזהו.

כשהגעתי לארץ, התחברנו עם עוד שני חברים שהיו, והתחלתי ככה קצת ללמוד תורה, מי זה אברהם אבינו, מי זה יצחק אבינו... בסוף הלכתי לסמינר של "ערכים" - ומהסמינר ישר לישיבה. הייתי בישיבה 8 חודשים, היו לי שם הרבה בעיות, הרבה תקלות, היה לי קשה מאוד, לא הסתדרתי והחלטתי לעזוב את הישיבה, אמרתי אני אהיה דתי בתל-אביב. הגעתי לתל-אביב ובתוך חודשיים הכל נפל! הכל ירד! היה לי זקן - הורדתי אותו, הורדתי את הבגדים - הכל, חזרתי להיות מה שהייתי, הרגשתי באותו רגע שהשמיים נופלים עלי - הורדתי את הכל! היה לי בלבול הדעת כזה שאי- אפשר להסביר, שום דבר לא מסתדר לי עם מה שאני עושה בחיים, ואני בתוך תוכי כל הזמן רוצה ואוהב את השם, ואני לא יכול! לא יכול להתפלל, לא יכול לשים אפילו כיפה על הראש.

פתאום חליתי במחלת ילדים מאוד קשה, הייתי שרוי בין חיים למוות! שבוע שלם לא אוכל, רק אינפוזיה וזה הולך ומחריף, לא יודעים מה יש לי - אני בעולם חשוך! אני מבטיח להשם בכל כוחי שאני אשתדל לחזור בתשובה ורק שהשם יעזור לי כי אני לא יודע איך לעשות את זה, וברוך השם אחרי שבועיים המחלה נסוגה! לאט לאט - תקופה של החלמה.. ולקראת סופה של אותה תקופה כבר הכרתי את אשתי שתהיה בריאה, ואני הבטחתי לעצמי שאני עושה רק דברים של קדושה, ואני חילוני לגמרי, ואני מכיר את אשתי ואני אומר לה: "תוך שבועיים תגידי לאמא שלך שאנחנו מתחתנים! היום אנחנו יודעים את האמת ומכירים את האמת ומבינים את כל הטעויות שעשינו, "טעמו וראו כי טוב השם" - רק צריך לטעום, לראות פעם אחת מה זה השם יתברך!

שרון: בסוף אמרתי: "זהו שרון! אין לך ברירה! מה תעשה? זו האמת! כשתגיע לעולם האמת בגיל 120, מה תגיד? לא ידעת?!" טוב, צריך לחזור בתשובה! דרך הרבנים נכנסה לי האמונה, אתה לא יכול שלא לאהוב את השם! אתה רואה את המושלמות שבבריאה, אתה רואה את החכמה, אתה רואה איך הכל מצטרף לך כמו "לגו" אחד ענק, ברגע שאתה מבין שהכל אמת והכל נכון; בעצם הקב"ה הוא טוב, הוא טוב, הוא הכי טוב: "כי לא אחפוץ במות הרשע", הקב"ה לא רוצה להרוג אותי! הבנתי את זה! הוא לא רוצה להרוג אותי, הוא רוצה שאני אתקרב אליו, זה הכל! יוני: הרבה אנשים הלכו וחזרו, אבל כולנו בסוף נעזוב פֹּה, כי רואים את זה, רק יש יצר הרע מיוחד להגיד: "לי זה לא יקרה!" אנחנו כולנו צריכים לדעת שאחרי 120 שנה אנחנו חייבים להכין תשובות לשאלות! יש הרבה, הרבה שאלות למעלה, יש הרבה דברים שראיתי למעלה רק שרבנים חשובים מגדולי ישראל ביקשו מאיתנו לא לספר... עם ישראל עומד לפני תקופה לא קלה! עם ישראל עומד לפני "שואה" רוחנית, שב, תלמד תורה! תראה מה זו אהבת השם, אחרי 120 שנה ישאלו אותך: "קבעת עיתים לתורה? נשאת ונתת באמונה? ציפית לישועה?" מה תגיד אז? תכינו תשובות לשם!!! אל תוותרו! אפשר להעביר את העולם הזה בשמחה רבה... תחיו! תאכלו! תשתו! תבלו! רק תשמרו תורה ומצוות והשם ישמור אתכם! אמן, כן יהי רצון.