בס"ד

משאלה אחרונה

בגיל 17 הייתי בא לבית הספר עם סוס, קושר אותו ונכנס לכיתה מהחלון, הייתי עושה הרבה שטויות והרבה בעיות! מבית הספר הגעתי ל"רמת דוד" - תחנה אחרונה לפני ה"מוסד". השתחררתי משם, עד שחזרתי לעצמי כבר מצאתי את עצמי עצור בנצרת; נתנו לי צ'אנס על תנאי, הזהירו אותי, אמרו לי: "עוד בעיה אחת קטנה ואנחנו שולחים אותך ישר לצבא!" וכך היה, שלחו אותי לצבא! התגייסתי לצבא בגיל שבע עשרה וחצי בתנאי שאם אני עושה משהו אחד קטן, איזו הפרעה – אז אני הולך ישר לכלא. הייתי תשעה חודשים ב"מחניים" ברמת-הגולן, נהג משאית, כרגיל לא הסתדרתי ולא נשארתי שם - הייתי עריק מצה"ל 4 שנים, הם לא מצאו אותי. שכרתי דירה בקריות והתחלתי להיפגש עם החבר'ה, היינו יוצאים לכל מיני מקומות ששם היו גם ה"אינדיאנים" - ערבים יימח שמם שמנסים להתעסק עם יהודיות, היינו יוצאים רק בשביל לשמור על בנות ישראל, כל יציאה כזאת היתה איזו הסתבכות ותיק במשטרה שנסגר על "מני אדרי"... ואז הגיע הרצח!

יצאה שמועה ש"מני אדרי" רצח כבר מישהו! ברוך ה' אני כבר מניח תפילין ושומר שבת... ברחתי מיד לבלגיה עם פספורט בשם "איציק זוהר". בבלגיה שם הכרתי בחורה יהודיה מבית חרדי, פחדתי למות בלי ילדים אמרתי: "ריבונו של עולם! אם תיקח אותי, זה רק אחרי שיהיו לי ילדים". בתוך הפרשה הזאת יצאתי לתוך איזו עסקה, היה מדובר על הרבה מאוד כסף; ניסו לשדוד, זה לא היה צפוי, פתאום מישהו יורה עלי מחסנית שלימה! אני קם בשארית כוחותי, נכנס לאיזו סמטא ומתמוטט שם, אני מתבוסס בדמי ומתחיל לגסוס, אני אומר לעצמי: "אם אתה נשאר פה אתה מת בטוח!" אין לי חמצן, אני נחנק ואני נמצא באיזו סמטא שאף אחד לא רואה אותי; אני רוצה לעצור את האנשים שעוברים, שאולי מישהו יזמין אמבולנס, משהו... אבל זהו כבר התנתקתי מהגוף! אני לא יודע איך להסביר את זה... אני רואה את הגוף שלי על הרצפה בתוך שלולית גדולה של דם, הכל מלא דם! אני רואה את הרופאים הופכים את הגופה, גוזרים את המכנסיים ופותחים את החולצה... אני רואה מלמעלה את הכל, אני לא יודע מה זה... הכל נהייה שקט! פתאום אני רואה אור גדול וחזק, יתגדל ויתקדש שמיה רבא! זה היה מדהים אבל גם מאוד מפחיד! הכל עובר כמו "פִילְם", כל החיים רצים, כל המעשים, כל מה שעשיתי, הכל...

התעוררתי ומצאתי את עצמי אחרי סדרה של ניתוחים, לאט לאט התחלתי להתאושש, לקחתי דפדפת, ביקשתי עט והתחלתי לרשום את העדות, ידעתי לאיפה אני נכנס, בינתיים לקחו לי טביעת אצבע ושלחו אותה לארץ, בארץ אמרו שמני אדרי נרצח! כל החברים שלי באו אלי הביתה, דופקים לאבא בדלת, אבא פותח, אומרים לו: "רצחו את הבן שלך בבלגיה!" אבא קורע את החולצה, יושב על הרצפה ובוכה! כולם בוכים איתו. זה משחק של המשטרה שלהם שם, לעצור את כל החבר'ה שם מסביב, אמרו: "מני אדרי נרצח!" כל החבר'ה, כולם: "מני אדרי נרצח!" אבא ידע את המצב, הוא ידע שאולי יש איזה "הווה אמינא" ואז בא איזה יהודי אחד יקר ואומר לו: "אני עד לזה - יעידו שמים וארץ", כך הוא אמר לאבא: "גם אם יתנו לבן שלך פגז של טנק, הוא לא ימות!" הוא היחיד שחיזק את אבא, שיש איזושהי אפשרות שאני לא מת וזה משחק של ה"בֶּה אוֹ בֶּה" - של המשטרה שם. אבא עם דמעות בעיניים אומר לאחותי רחל: "תעלי על המטוס, תגידי אם ראית גופה או שהוא חי!" תארו לכם את הטיסה הזאת, מה היא הולכת לראות, גופה, או את "מנחם"...

אני יושב וכותב עדות, הוציאו לנו שם של "מאפיה", אמרו לי: "שלחנו טביעת אצבע שלך לארץ ואנחנו יודעים בדיוק מי אתה! אחותך פה למטה! אתה רוצה לראות אותה? אתה מני אדרי או איציק זוהר?" אמרתי לעצמי מה אכפת לי כבר! גם ככה זה לא משנה, אם יש להם טביעת אצבע - אז נגמר הסיפור! "תכניסו אותה!", הביאו אותה, זה היה איום ונורא...אי-אפשר לתאר את זה, היא עברה מסכנה איזה עשרים שערים כדי להגיע לאיפה שהייתי, זה בית-חולים בתוך הבית סוהר ואני יושב שם וכותב עדות... בפספורט מופיע שהייתי בבולגריה, בתאילנד, בגרמניה, באמסטרדם, במרוקו ובכל מיני מדינות בעולם, אני מספר להם שהכרתי איזה יהודי שקוראים לו "סמי הדס", כל העדות שלי בנויה על סמי הדס. אמרתי לעו"ד שלי תעשה מה שאתה צריך לעשות והקב"ה יעשה את מה שצריך לעשות!"

אני מגיע לפני השופט, השופט הזה מסתכל עלי ואני לא מבין מה קורה... משם שלחו אותי שוב לבית הסוהר. אחרי 15 חודשים אני עומד שוב מול השופט שאומר באנגלית: We will never know what happened there!"" (לעולם לא נדע מה היה שם). זהו, הם התהפכו! "סמי הדס", ה"אינטרפול", ה"בֶּה אוֹ בֶּה" לא מודים! אף אחד לא מוצא כלום! השופט אומר: "!Two years" (שנתיים), הוא שופט אותי לשנתיים בבית הסוהר בבלגיה. טוב, שנתיים...חבר סידר לי איזו חרב קטנה, עשיתי חור במעיל והכנסתי את זה, אבל הם מצאו את הדוקרן והכניסו אותי ל-15 יום בצינוק. כאב לי רק בלי תפילין, בלי תורה, זה הרג אותי, לקחו לי את התורה יימח שמם! מי שעושה שם בלגן נותנים לו זריקה - הזריקה הזאת גומרת את החיים! ביום ה- 13 בצינוק, פתאום איזה שני אלבנים רבים ביניהם - הסוהר פותח את הדלת ואומר לי: "In the morning I'll give you one! " (בבוקר אני אתן לך זריקה אחת)

ב-6 אחר הצהריים הוא טרק את הדלת ומאז אני יושב על הרצפה, "ממעמקים קראתיך ה'" - התחלתי לבכות חזק לבורא עולם, להתפלל לקב"ה: "הריני מגלה דעתי, ריבונו של עולם, שאם אני לא אקבל את הזריקה הזאת, אני אעבוד אותך כל החיים! אני אוהב אותך, אני רוצה אותך, רוצה את הדרך הזאת ואני מבטיח לך שאשתנה לגמרי! אני עוזב את כל השטויות, כל ההבלים וכל החברים, הכל! חותך מכולם, נכנס לבית-המדרש ולומד תורה כל החיים!" התחננתי בכיתי ובכיתי מ-6 בצהריים עד-2 בלילה אני רק בוכה! 8 שעות אני יושב על הרצפה בוכה ומתחנן לבורא עולם. פחדתי מאוד מהזריקה הזאת, ראיתי אנשים שקיבלו את הזריקה הזאת - רוצחים אותם ומשאירים אותם חיים! אני מתפלל, נודר נדר, נשבע לקב"ה שאם אצא, אני אתחיל באמת בדרך חדשה - דרך ה'.

אני שומע ב-2 בלילה רעשים בדלת והסוהר אומר לי: "בבוקר אתה טס לארץ ישראל!" הקב"ה קיבל את התפילה! אני מודה לקב"ה בכל נפשי ומאודי שלא קיבלתי את הזריקה האיומה הזאת, שאני אוכל עוד לשבת וללמוד תורה. נחתתי בארץ ולקחו אותי ישר לחקירות... תיקים נופלים, אין להם ראיות, אבל אני עומד מול שלושה תיקים מאוד רציניים! שני ניסיונות לרצח ואיזה פיצוץ שהיה בתל-אביב, השופט אומר לי: "יש עד תביעה שאומר עליך את כל הסיפור, אני רוצה שתודֵה!" אמרתי לו: "רק הרמתי ידיים אבל לא דקרתי!" - שלחו אותי ל"ג'למה". הכנסתי תמונה של רבי שמעון בר יוחאי, מזוזה, כותל מערבי קטן, כל מי שמגיע אני אומר לו: "תניח תפילין! שמור את הברית! שמור שבת! תתחזק! תתקרב לה'!" והוא אומר לי: "כן, אמן!" ממש נסים ונפלאות!

תיק תפור?! אחרי שבועיים אני רואה תמונה של העד תביעה בעיתון הלך לישון ולא קם! מת! וכך פסק השופט: "עקב חלל גדול שנוצר בתיק, עקב פטירתו של עד תביעה מספר... אני שופט את אדרי מנחם לשנתיים! אמרתי לו: "תודה רבה כבוד השופט!" חזרתי לבית-הסוהר, כל התיקים נפלו אבל עדיין נשארתי עם תיק אחד רציני, מסובך עם ערבים. שמו אותי במטבח, אמרתי לחבר'ה: "אל תאכלו את האוכל! אתם לא אוכלים!" היו מוציאים חומוס עם ג'וקים! אוכל עם תולעים גדולים כאלו... אמרתי להם: "אף אחד לא יאכל! מרד! עושים מרד בבית הסוהר!" אם הייתי אומר משהו - זה היה קדוש! כולם מבצעים! אבל עכשיו רוצים לזרוק אותי לצינוק, אני הולך לראש השב"ס בכלא, הוא אומר לי: "אדרי, למה אתה עושה בעיות?" אמרתי לו: "איזה בעיות? יש לך תולעים, ג'וקים באוכל, ככה אתה מאכיל את העצירים?" כשאני יוצא אליו כל האגף שר: "רבֵּנו מנחם! רבֵּנו מנחם! אוהבים אותך כולם..." ואני יוצא בדרך לתת להם משהו: "ה' הוא האלוקים! ה' הוא האלוקים!" והם כולם שואגים בחזרה: "ה' מלך, ה' מלך ,ה' ימלוך לעולם ועד" - כל האגף, כולם ביחד צועקים! ואז אתה רואה את האגף כאילו הוא כולו עולה באוויר, זה היה קידוש ה' גדול!

אני אומר לקצין : "אתה יודע מה יהיה לך בעולם הבא? ישרפו אותך בגהינם!" הוא אומר לי: "למה?" אמרתי לו: "כתוב: 'מחלליה מות יומת!' - מי שמחלל שבת חייב מיתה! אתה לא שומר שבת, במקום לשמור שבת אתה רודף אחרי אנשים משוגעים כמוני?! אתה משוגע, מה קרה לך? אין לך - לא טהרת המשפחה; שכתוב על זה: "ונכרתה הנפש ההיא מעמיה" והוא אומר לי: "כבוד הרב מה עושים?" אמרתי לו: "אתה חייב לשמור שבת!" המשכתי ברוך ה' בדרך האמת ואני לא יודע מה היה קורה איתי אם לא... כנראה שהיום כבר הייתי בבית קברות או באיזה מאסר עולם! ה' עשה לי הרבה נסים והוציא אותי משם... בא הסוהר ואומר לי: "אתה משתחרר!" אמרתי מיד: "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד...שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה!" תמיד הייתי אומר להם: "מי שתלה את הלבנה הזאת – הוא יוציא אותי מפה!" אין מעצור לה' יתברך! אין מי שיכול לעצור את הקב"ה! אז השתחררתי...

אני נמצא במעצר בית, שומע דפיקות בדלת, אני פותח את הדלת, אני רואה את הבחורה עומדת עם תיק: "מנחם, אני רוצה להתחתן איתך!" אמרתי לה: "את יודעת עם מי את הולכת להתחתן? לא תראי אותי חצי שנה, אני אכנס למערה ללמוד תורה, מה תעשי?" היא אומרת לי: "אני אחכה!"... עובר חודש, חודשיים, אני שומר את עצמי חזק! לא פוגם בברית, שומר ברית קודש! אני צריך להיות בוגד אחרי כל מה שהקב"ה עשה לי?! זה שמר עלי, זו הזכות שעמדה לי בשמיים! אמרתי לה: "כדת משה וישראל, תהייה טהרת המשפחה ואני אשמור את הברית עד הסוף!" לקחתי קרח מהמקרר ושמתי... כאבים שאי-אפשר לתאר אותם! הייתי בוכה דמעות, עומד ומדליק נר לרבי שמעון בר יוחאי ואומר: "ריבונו של עולם! אנא שלח לי את הזיווג האמיתי!" מי ששומר את הברית מן השמיים עושים לו נסים ונפלאות! הרב מגיע לקדש אותנו ובאותו הזמן גם הבילוש מגיע! אני אומר: "מה?" אומרים: "אדרי! תכין איזה תיק!" דווקא עכשיו? ריבונו של עולם! עכשיו קידושין! כן דווקא עכשיו בורא עולם מדבר - כי זה לא הזיווג שלי! הכנתי תיק, הסתכלתי עליה, אמרתי לעצמי: "אני לא אראה אותה יותר לעולם", אמרתי לאבי מורי: "אבא! תשלח אותה הביתה!" אמרתי לו: "אבא! זה לא הזיווג שלי, ודאי, בדוק! אחרי בערך שלושה שבועות מגלים שהבחורה בהריון... השתחררתי והודיתי לה' יתברך מכל ליבי הודיה גדולה.

האשה הזאת, איך שקוראים לה - קוראים לאשתי היום, אותו שם! זה לעומת זה ברא האלוקים - תבחר את הדרך! אתה רוצה את הצד של הסטרא אחרא או את הצד של הקדושה? אם חס שלום הייתי איתה פעם אחת ונכשל?! אתם יודעים מה אני עושה היום? עשו אותי רב ראש ישיבה! יש לי ישיבה של בעלי תשובה, בסיעתא דשמייא! השם חנן אותי בסיעתא דשמייא להיות מוהל - למול תינוקות, אני מל בכל רחבי הארץ, הבנתי שהעניין של הברית, זה חשוב מאוד לעשות בריתות, זה התיקון - תשובת המשקל, סופר, שוחט ושאר מקצועות התורה... הולך, לומד ימים ולילות, אשתי מסייעת בידי! ה' יתברך עשה לי נסים כאלו גדולים... ומה שסיפרתי לכם זה רק קצת, רבותי! יש דברים שלא יכולתי להגיד, אני לא מאמין בכלל שאני חי, אבל חייבים להתעורר, חייבים להבין שיש בורא לעולם! כל הבריאה צועקת: "ה' הוא האלוקים, יש מלך לעולם!" אז בואו נתקרב כולנו אל אבינו שבשמיים!