בס"ד

מעבר לגבול

גדלתי בקיבוץ של "השומר הצעיר", בראש השנה היינו שומעים שופר מתוך "טֵייפ", ביום כיפור עושים "על האש", בפסח עורכים שולחן יפה בחדר האוכל, על השולחן יש מצות - אבל יש גם "בייגלה", פיתות, עוגות ועוגיות, בליל שבת היו מדליקים נרות שבת שעה וחצי אחרי השקיעה, במקום כזה גדלתי... אני מתגייס לצבא, הולך לשרת בחטיבת "גולני", אחרי שנתיים בצבא, הייתה כוננות גדולה מאוד מול הסורים, הסורים איימו לפתוח במלחמה נגדנו, את היחידה שלנו הקפיצו למוצב החרמון, היינו במוצב הזה בערך חודש וחצי ומשם בעצם מתחיל "להתגלגל" כל הסיפור שלי...

באחד הלילות הייתי קצין תורן במוצב, עברתי בין כל עמדות השמירה לבדוק שהכל בסדר, בדרך אני עובר בחדר האוכל של המוצב. ב-2:00 לפנות בוקר כ-15 חבר'ה שלנו ישבו שם בשקט, הם לקחו שני שולחנות והצמידו אותם, כיסו אותם במפה, ישבו מסביב במעגל, אחזו ידיים, כיבו את החשמל ובכל קצה של שולחן הם הדליקו נר. אני נכנס, רואה את התמונה הזאת ושואל: "חברה'! מה קרה? מה אתם עושים?" אחד מהם אומר לי: "ששש... אל תדבר בקול רם, זה מפריע!" אני שואל: "מפריע למה?" הוא עונה לי: "זה מפריע לסיאנס!" אני שואל: "מה זה סיאנס?" הוא עונה לי: "זה דרך לדבר עם אנשים שכבר נפטרו מן העולם; מורידים פה נשמות!" עמדתי בצד והסתכלתי...

חשוב לדעת שאסור באיסור חמור על פי התורה לעשות סיאנס ולהתקשר אל המתים - יש על זה עונשים חמורים. הם לקחו בריסטול, רשמו עליו אותיות - כל אות במשבצת, עשר ספרות, לקחו כוס זכוכית קטנה והפכו אותה, כיבו את החשמל, הדליקו נרות, ישבו מסביב, אחזו ידיים ופתאום יש רוחות שמסתובבות בחלל האוויר, שואלים אותם שאלות והם עונים תשובות.

הכוס פתאום התחילה לכתוב: "מוות! ימות! יומת!, מוות! ימות! יומת!" מילים קשות מאוד, ואז שאלו אותה: "רגע! מי את?" הרוח הזאת הייתה של גויה שקבורה ברמת-הגולן, היא כתבה שאחד מהנוכחים שהשתתף בסיאנס - חייל בשם "חיים", עלה עם נגמ"ש על הקבר שלה, חיים נהרג אחר-כך במלחמת "שלום הגליל".

הם ממשיכים, רוח אחרת... שואלים אותו: "מה שמך?" והוא כותב את השם שלו, שם של יהודי שנהרג במלחמת יום כיפור בסיני, ואז מישהו שאל אותו: "אתה הרי נהרגת במלחמת "יום כיפור" - מלחמה איומה ונוראה שהייתה, זאת הייתה מלחמה שפרצה ביום כיפור שחל בשבת בשנת תשל"ד כל מי שנהרג במלחמה נקרא "הרוג מלכות", לא דנים אותו למעלה, אז איך אתה נמצא בכף הקלע?!" הוא ענה ואמר לנו שהיה לו משפט למעלה, ודנו אותו שהלך לצבא שלא לשם שמיים, לא משום שהתורה חייבה ועצם זה שהוא נהרג, זה כיפר לו על המון דברים, אבל הוא נכשל בעבירות חמורות כגון עריות וחילול שבת. הוא כתב שהתיקון שלו הוא 243 שנה בכף הקלע באותו מקום, לאחר מכן הוא לא יודע מה יעשו איתו, הוא ביקש שתי בקשות: שישחררו אותו מהסיאנס, ושיגידו עליו "קדיש" לעילוי נשמתו כי אין מי שיגיד עליו "קדיש".

הרוח האחרונה שהגיעה לשם שינתה את דעתי לגמרי, הוא היה חייל ששירת איתנו ביחידה ונהרג בתאונת דרכים קצת לפני כן, שמו היה "יוסי", שאלתי את יוסי וקיבלתי תשובות מדויקות! רק יוסי ידע את התשובות הנכונות, ואני יודע שזה נכון, הבנתי שהרוח בסיאנסים מצטערת וביקשתי מהחבר'ה שישחררו אותו, והם אמרו: "בסדר! עוד כמה שאלות וזהו!" שאלו אותו: "יוסי! אנחנו עכשיו בכוננות, מתי תהיה המלחמה הבאה, אתה יודע?" הוא כתב לנו בעברית: "סיוון, תשמ"ב". לא הבנו מה זה, הידען שבחבורה "תרגם" לנו שזה יוצא בערך, מאי- יוני 1982... יש עוד זמן! שנתיים ושלושה חודשים! שאלנו אותו: "מי ייהרג במלחמה הזאת?" הוא נתן לנו רשימה שמית של-12 שמות והשם שלי ביניהם!!!

מישהו רצה לשאול שאלה על הקב"ה, ותוך כדי שהוא שאל הכוס התפוצצה!!! הדלקנו את האור, קיפלנו את הכל, פיזרתי את כולם ללכת לישון: "די מספיק! אל תמשיכו עם זה יותר!" והתחלתי לחשוב, זה נכון? זה לא נכון? ואז אמרתי לעצמי, אם זו מלחמה במאי- יוני 82, הרי שלושה חודשים לפני זה אני משתחרר, אז כנראה שיש איזושהי טעות, שכחתי ש"מלאך המוות" מכיר גם מילואימניקים והוא לא מחפש דווקא "סדיר" או "קבע" - הוא מסתדר עם כולם...

עברו שנתיים מהסיאנס, ירדנו מהחרמון, מלחמה לא פרצה אז, השתחררתי, חג שבועות תשמ"ב הגיע! גויסתי בצו-8 וחזרתי לאותה יחידה שהשתחררתי ממנה. שאלתי את החבר'ה: "מה קרה?" הם אמרו לי: "45 ק"מ נכנסים בהם, מרחיקים את הקנים של ה"קטיושות" שיהיה שלום ושקט בגליל"... זה התחיל במוצאי שבת 6 ביוני 1982 - בלילה הראשון איבדנו כבר 4 מהרשימה של ה-12! אחרי כמה ימים - היתקלות עם מחבלים, בהיתקלות הזאת נהרגו עוד שניים מתוך הרשימה של ה-12, כבר 6 חסרים! עברו עוד כמה ימים ועוד 3 חבר'ה מהרשימה נהרגו, ומתוך רשימה של ה-12 שצריכים להיהרג כבר- 9 הרוגים ונשארו רק 3 בחיים ואני ביניהם.

זה היה הלילה האחרון שלי במלחמה הארורה הזאת בלבנון, במזרח לבנון יש רכס הרים שנקרא "הרי השוף", באחד הואדיות היה איזה שהוא כפר שבתוכו התחבאו ה"חיזבאללה", המטרה הייתה לעלות על המקום הזה באמצע הלילה, לכבוש אותו ולהגיע לגבעה. מי השלושה שצריכים להגיע לגבעה? אותם שלושה שנשארו מ"הרשימה"! ואני באמצע, אחד משמאלי ואחד מימיני. בשקט, בהפתעה ובדממה - לא לדרדר אבנים, אין כסף קטן בכיסים, הפנים מכוסים בבוץ, השעון מכוסה, אתה בודק את עצמך 1000 פעמים, חס וחלילה אם יש תקלה קטנה - זה עלול לעלות לך בחיים! ואנחנו יורדים בוואדי בזהירות, החייל שהלך מצד שמאל שלי "חטף" את זה בפָּנים! הספקנו רק לשמוע אותו צועק: "אמא, אני מת!" ומה"רשימה" של ה-12 נשארנו שניים, אני רץ קדימה, עברנו את הוואדי, התחלנו כבר ממש לטפס לגבעה, אני מסתובב אחורה, הבחור נעלם! המקום שהשארתי אותו ריק! ריבונו של עולם! איפה הוא? לאן הוא זז? מסתכל במשקפת... אין! אין! הוא נעלם!

לילה של קיץ, ימי בין המצרים, שמיים מלאים בכוכבים, קולות של צרצרים ברקע, נביחות של כלב מרחוק, פה ושם יורים צרור, צרור בודד רחוק, שֶׁקֶט! הם הפתיעו אותנו, הם חיכו לנו בדרך ב"מארבים קרים", מחבל שראה שאני מתקרב לבית הגיע מהצד השני והתחבא בין הענפים עם סכין איומה ביד, רק מחכה שאני אעבור מתחתיו... ובשנייה שאני עברתי מתחתיו הוא קפץ עלי מהעץ; אני חושב שהוא היה משהו כמו מטר וחצי מעלי, לא יותר. הוא מנסה לנעוץ בי את הסכין תוך כדי קפיצה, ופה מתחולל נס גדול! אני מרגיש שמישהו תופס אותי בבגדים ומזיז אותי בסך הכול חצי מטר הצידה, המחבל במקום ליפול עלי - נופל אחרי! באותו רגע שנינו נבהלנו, הוא אוחז את הסכין ביד ימין שלו ומסתובב שמאלה, הוא חובט לי חזק בפנים ושובר לי את הלסת והשיניים... פה הקב"ה מחולל לי עוד נס גדול! אני מרגיש את הידיים נשלחות קדימה ובסיעתא דשמייא אני מצליח לתפוס אותו יד ביד, פנים אל פנים - הוא נועץ את הסכין ביד שמאל שלי! (יש לי כאן 9 ס"מ של תפרים מלמעלה עד למטה, בעובי של 2 ס"מ) הוא מנסה לדקור אותי עוד פעם, כבר דקירה שנייה, אני ממשיך להילחם בו, אני מנסה להדוף אותו, הוא יודע שאם אני אהדוף אותו, הוא יפול על הרצפה,

אני ארה בו - והוא ימות! ואני יודע שאם אני עוזב אותו, אני מספר 12 ב"רשימה" - ואני מת! אני ממשיך להיאבק איתו והכוחות שלי הולכים ואוזלים.. אני כבר מתחיל להבין, מספר 10 נהרג בוואדי! מספר 11 נעדר - אני מספר 12! זה הגיע וזה פֹּה!!! מפה כבר לא יוצאים בחיים... עכשיו תעשה את כל החשבונות שלך, שום חשבון... זהו... אתה אבוד! יש לך כמה שניות להישאר בחיים... אני ממש מתכונן להיפרד מהחיים ואני רואה "מסך" שחור מול העיניים, את עצמי... החיים רצים לי מול העיניים לפרטי פרטים, הרמתי את העיניים למעלה וביקשתי מהקב"ה: "ריבונו של עולם! אני יודע שאתה קיים, אני יודע שאתה כל יכול, אני מבקש ממך, ורק ממך אנא תציל אותי!!! כי אם אתה לא תציל אותי, אין מי שיציל אותי! אני לא רוצה למות פה, ואני לא רוצה למות ככה"... התפילה הזאת עלתה למעלה וחזרה בחזרה למטה, לצעוק לא יכולתי, אבל צעקתי צעקה פנימית בכל כוחי: "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד" - ואז בדרך נס הצלחתי להוציא לו את הסכין מהיד, תפסתי אותו, הדפתי אותו על הרצפה, הוא נופל על הרצפה מחרחר כמעט מת. עכשיו אני כולי בהלם, מדמם קשה, כולי דם, אני רץ לכיוון הכפר ופה מתחולל עוד נס; חבר'ה שלנו שעוברים בפאתי הכפר מזהים אותי; רצים אלי, יודעים שזה אני, בדרך אנחנו נתקלים בעוד חולייה של 4 מחבלים שפותחת עלינו באש, בסיעתא דשמייא מהיירי שלנו לכיוון שלהם הם נפגעו. אחרי 10 דקות כבר הגעתי לתחנת איסוף נפגעים לרופא שטיפל בי בשטח, אנחנו מועלים על מסוק, הדלת נסגרת, המסוק ממריא, אני מאבד את ההכרה והמסוק ממשיך לבית חולים רמב"ם.

אחרי יומיים אני פוקח את העיניים בבית חולים רמב"ם בחיפה, היו לי שבועיים שלא יכולתי לדבר, אבל יכולתי לחשוב... אם אדם נולד - למה בסוף הוא מת? מה התכלית? אני מתחיל סוף סוף לחשוב על זה...

זה היה בחודש אדר, י"א באדר תשמ"ה בעיר הקודש צפת. אני רואה על לוח המודעות מודעה: "הערב בקולנוע יש הרצאה בנושא, חיים שלאחר המוות, גלגול נשמות, סיאנסים ומתים קליניים"... נכנסתי לשם לעשר דקות: שעתיים וחצי ישבתי ושמעתי שם את הדברים, זו הפעם הראשונה בחיים ששמעתי דברי תורה כמו שיהודי צריך לשמוע דברי תורה! הערב נגמר ואני יצאתי משם המום לגמרי, לא נסעתי לשום מקום, חזרתי הביתה. יצרתי קשר עם ראש כולל בצפת שהתחיל איתי את הצעדים הראשונים, התחלתי לברר ואיתו ישבתי וביררתי עד שהחלטתי שאני יהודי ואני לא יודע כלום על היהדות! אני לוקח שלושה חודשים חופשה מהעבודה, ללא תשלום, הולך לישיבה בירושלים, לא מכיר שם אף אחד, מתחיל ללמוד א"ב של היהדות. הגעתי לישיבה רק לשלושה חודשים - אבל נשארתי שם הרבה יותר... עד שכבר ברוך ה' הקמנו בית בישראל! ההורים ואחי ברוך ה' גם הם חזרו בתשובה וה' זיכה אותנו גם לכולל, ללמוד וללמד ובערבים לצאת אל הציבור ולספר להם את הסיפור הזה ולהסביר מה זה יהדות ומה זה להיות יהודי!

ובעזרת ה' יתברך שנזכה כולנו יחד - כל עם ישראל לחזור בתשובה שלימה ולגילוי משיח צדקנו במהרה וברחמים, אמן כן יהי רצון.

היום הרב רמי לוי שליט"א הוא אברך ומזכה רבים חשוב הגר בירושלים ומוסר שעורי תורה ברחבי הארץ, על מנת לחזק ולקרב את עם ישראל אל אביהם שבשמיים.