יוטיוב » סיפורי קץ הימים » סיפורי מוות קליני » המת החי

המת החי

בס"ד

המת החי - סיפורו של שרון נחשוני

בדרכי להשתחרר משירות מילואים נסעתי לכיוון צומת אשדוד. בדרך התפוצץ לי גלגל שמאלי קדמי באוטו! ואז התנגשתי עם הפרצוף שלי בתוך ההגה! התחלתי לדמם! כנראה מעוצמת הכאבים איבדתי את ההכרה! פשוט עברתי לנתיב הנגדי כשהאוטו נוסע במהירות גבוהה יחסית, ומכוניות נוסעות מולי במהירות, 100 קמ"ש בכביש מהיר. אוטו ראשון ברח ממני, אוטו שני, גם הוא ברח! אוטו שלישי התנגש בי חזיתית, והוא לא ידע בעצם שאני ללא הכרה כבר! נשארתי לכוד בתוך האוטו והגעתי למצב שנקרא: "חנק" אז הבנתי ש- 17 דקות הייתי במצב של מוות קליני!

(כתב הטלוויזיה של ערוץ 2 מדווח): "לפני שלושה חודשים הוא עבר תאונת דרכים קשה ונזרק לצד הדרך! המחלצים כיסו אותו בסדין - משוכנעים שמצא את מותו בתאונה! רופא צבאי עלום, שעבר במקרה במקום ערך בדיקה נוספת, וזו התוצאה: הנה באולפננו בתל-אביב, שרון נחשוני איתנו עכשיו!

-שלום!

-שלום וברכה!

-אז מה, באמת אפשר להגיד: ברוך הבא מהעולם הבא?!

- כן! אני, פשוט מאבד את ההכרה תוך כדי התאונה. שני חובשים מגיעים אלי. לא הייתה לי נשימה! היה לי קצת דופק! עוזבים אותי והולכים לשאר הפצועים! רופא צבאי יורד מאוטובוס, שואל: למה? עושה לי מה שנקרא "טרוקר" - מחדיר לי עט ממש לתוך הריאות, ותוך כדי, שם לי צינור מסוים, ומוציא לי דם מהריאות, שם לי מערכת אוויר שנקראת: "סקשן".

(בראיון קצר בבית-החולים אומר שרון נחשוני): "במהירות של 60-70 קמ"ש הגלגל מתפוצץ! כתוצאה מזה, הוא פשוט עקר לי את הזרוע! אחר- כך התנגשתי, כתוצאה מהניתוק של הכתף בתוך ההגה! ריסקתי את האף! ריסקתי את כל הלסת העליונה והשיניים, עיקמתי את שורש כף היד!"

(חברו בבית החולים מספר): "זה מעניין מאוד שנפגעו לו - האגן, והרגלים, והידיים, והראש; והחזה לא נפגע! הייתה לו ציצית קטנה שכנראה הגנה עליו מהפגיעות". (שרון נחשוני): "כן! בחזה לא נפגע כלום! אבל כל צד שמאל, הרגל, המפרק הראשון, האצבעות... שתי פלטות! ברזל אחד בברך מחבר במקום עצם מ"בנק" העצמות ביוון... פה 5 מסמרים, פה אגן מרוסק... 26 שעות ניתוח!"

(המשך הריאיון הטלוויזיוני באולפן): "אני מבין שבשלב מסוים כיסו אותך, חשבו שאתה מת!" -"כן! הבנתי מאנשים שהיו עדים במקום, שעזבו אותי פה בצד! פשוט השאירו אותי בצד, מאחר שהבינו שאין מה לעשות איתי!"

"אני פשוט מתנתק מהיותי בתוך האוטו, או מתוך הגוף שלי בעצם! ואני נכנס לתוך איזו מנהרה כזאת עם אור מאוד מאוד גדול שטוב להיות באור הזה! אמנם, בארץ אני מרוסק כולי - בלי ידיים, בלי אף, בלי פנים, בלי רגל. אבל שם הייתי שלם, והיה לי כל-כך טוב להיות שם, שפשוט רציתי להימשך לאותו אור! רציתי להיות עם האור הזה! ודווקא במקרה הזה שאני נמשך עם האור הזה, ואני מנסה מאוד, מאוד להיכנס לאותו אור, יש לי בעיה קלה! הבנתי שאני מסתובב איתם. הם בעצם מעשים שאני מעיד בעצם על המעשים שאני עשיתי.

הרגשתי שזה לא כל-כך נח להסתובב באותו לבוש, והלכתי לעמוד במעין דוכן עדים; ממש כמו בבית משפט שיש דוכן עדים, ואתה יכול להסתיר את עצמך מאחורי הדוכן הזה, כמו נואם שעומד מאחורי הדוכן, והוא יודע שהוא מוגן שם! שם בדיוק אני הלכתי לעמוד! היה קול טוב שלא ראיתי אותו. הוא לא דיבר המון! היה קול רע, והקול הטוב הזה פשוט אמר במפורש דברים טובים שאני עשיתי! והקול הרע, לא היה לו בעצם מה להגיד! נורא נלחצתי כשהוא דיבר! אבל חוויתי חוויות של אותם דברים שרציתי להסתיר אותם! בעצם ידעתי שאולי מבחינה רוחנית, הם לא דברים ראויים להיות באותו מקום. אני לא יודע איך, אבל היה לי משפט! שאלה ראשונה שנשאלתי זה: "האם נשאת ונתת באמונה?". זה בעצם משפט שמתחילים לשפוט אותי! על השאלה הזאת עניתי, וגם עניתי תשובות... ורק על התשובות האלה אתה עונה, על השאר אתה רק מודה." נשאת ונתת באמונה"- זו הייתה שאלה ראשונה, "תגיד, כל מה שעשית - עשית באמת? אם צחקת לבן-אדם צחקת עליו מתוך הלב, או שקיללת אותו בלב? אם הלכת לעבוד - עבדת 8 שעות, או שעבדת 6.5 ונחת 1.5? אם אמרת: "אין לי"- התכוונת ל- "אין לי באמת", או- "אין לי וזה לא בשבילך?" זאת אומרת שאלו אותך בדרגת יושר כזאת שאתה אפילו לא מצפה לעצמך שישאלו ברמה הזאת. שאלה שנייה שעליה דורשים תשובות זה: "האם קבעת עיתים לתורה?" לא שאלו אותי, כמה זמן למדת תורה, שאלו אותי: "קבעת עיתים באופן קבוע?"

נשאלתי את השאלה השלישית, האם ציפיתי לישועה, ואני בכלל לא ידעתי מה התשובה הזאת, לאיזו ישועה מצפים, מה זה 'ציפייה', למה מתכוונים? לא הבנתי במה מדובר.

משם, המשפט הוביל לשלב מעשי! שלב שבו הקול הטוב, אומר את המעשים הטובים שלך. מזכיר: שבת, טהרה, צניעות, כיבוד הורים, כיבוד מורים, צדקות - כמה שאפשר, חסדים, תפילין, ציצית; כל צעד ושעל עם ציצית במקום הזה הוזכר וזה היה לטובה. במקרה השני, כשהקול הרע דיבר, בעצם לא ראיתי דברים כמו שהקול הטוב אמר, אלא פשוט אתה נכנס - כמו שאני עומד פה, מה שעשיתי בחדר הכי סגור, הכי אפל, כולכם שיושבים פה פשוט רואים את זה מול העיניים שלכם! זה אחד הדברים היותר קשים שאני התמודדתי איתם! שם אתה לא יכול להגיד: "זה לא אני, היה לי קשה, לא התאים לי, זה לא מתאים, זה לא בסדר!", שם אתה יושב ומודה על הכול! מה שאתם מתביישים לעשות, זאת אומרת - לדבר עם מישהו, ליד מישהו, או לא יודע מה, מקסימום לא להתלבש יפה ליד מישהו; שמה כולם עומדים ורואים אותך באותו מהלך, ותאמינו לי שזה הרבה יותר קשה!!! אני אומר לכם את זה באחריות! נשאלתי שמה- למה בכיבוד הורים לא כל כך השתדלתי, ואז אמרו לי: "תשמע! לא השתדלת מספיק! תחזור ותכבד אותם! אפילו תהייה יותר איתם, כי זה יהיה לך קשה. שאלו אותך על שבת, שאלו שמה על גזל. שמה הקפידו אפילו על שיחת טלפון שנעשתה בלי רשות. והראו אותה במעמד הזה בבית של סבתא שלי שאני מרים ומתקשר בלי לשאול אותה; על זה אמרו לי שזה גזל. התחילו פרט ופרט במהלך המשפט! הדברים הקשים ביותר... אני חושב שזה הגהינם של האדם, זו הבושה שם! דיברו על דבר, שאותי זעזע מאוד! על עניין של צניעות! הראו לי כמה לי זה דבר קשה! דיברו על עניין של טהרה והראו כמה זה דבר קשה ביותר! דיברו על ביטול תורה ואמרו כמה שזה קשה! אבל יותר הקפידו על 'לשון הרע'! הראו שזה קשה ביותר!

יותר הקפידו על שקר! הקפידו על דברים קטנים של בין אדם לחברו, שלפעמים אדם אינו נותן את הדעת עליהם. אני רוצה לומר לכם: שאלה היו אולי הדברים הכי קשים שיכולתי להתמודד איתם באותו משפט! אם כל אחד היה מבין שלכל זמן ועת תחת השמיים יש דין ויש דיין ויש מי שחוזר לתת את הדין שלו בגיל 80, בגיל 100, בגיל 120, לא משנה מתי! באים לתת את הכול! ותדעו לכם שהאדם בא לפה לתקן ולא יותר! כולם מגיעים עם אותה מטרה - קחו את כל הזקנים בני ה- 90, זה שיש לו חמישה וחצי מליון דולר, וזה שאין לו כלום; שאלו אותם, מה הם למדו מהחיים, תשמעו כמעט את אותו הדבר! כולם בסופו של דבר חוזרים לאותו חול שממנו הם נוצרו! אבל ליעוד שאליו הם הגיעו- לעבודה אחת! לעבודה אמיתית שבו הקב"ה מצפה ממך שלוש תפילות ביום, אותה שמירת שבת, ואותו ניהול יהודי אמיתי. אז מי שמפספס את זה מה היתרון בזה?! זאת אומרת - מתי אתה חושב שתוכל להשלים בעצם את מה שאתה באמת אמור לעשות? הרי כולנו יודעים שאדם מגיע לפה שלוש פעמים; כתוב: "עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ" (עמוס,ב, ו). שלוש פעמים יש לאדם את הזכות הזאת... אתה יודע באיזו זכות אתה בכלל? אולי בפעם הראשונה, אולי השלישית, אבל תשמע! בדרך כלל כולם כבר מגיעים אחר-כך! טלית פשוטה, ציצית פשוטה מצילה חיים של אדם! כל הגוף שלי התרסק-כף רגל, שתי ברכיים, אגן-ירכיים, שתי ידיים, פרצוף, אבל כל הגוף שלי שלם, בלי כוייה! שבועיים לפני... מצוות ציצית! מצווה דאורייתא! "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם..."(במדבר, טו), מישהו אמר לי: "תשמע! יש לך סגולה בשבילי?" לא! אין סגולות! תפתח את התפילה, תפתח את הספר תורה, תסתכל על דבר שאנחנו מחויבים - הקמיע הכי גדול! ציצית!"

(ראיון בבית חולים, חודשיים לאחר התאונה): "אני מציע לכל אחד להתעניין, ללכת, להשתייך לאיזה רב שידריך אותו בכל מיני מצוות, לקיים את המצוות, כל מצווה קלה כבחמורה! להקפיד לקיים מצוות! במיוחד לעשות חסד! להיות ישר עם עצמו! זהו! לחזור לתורת ישראל - הכי חשוב, כי יש, יש לאן לחזור; לפחות אני הייתי, אני יודע!"

-זה ברור לך?

-"בטח!"

-"מה יש לך להגיד לאדם שסובר שאין עולם הבא?"

-לא כדאי שהוא ילך לראות את זה!!!"

"זכות ניתנה לי לעמוד פה לפניכם! אבל "וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹקַ" (איוב, יט). יהי רצון שלא תעברו את מה שעברתי! אבל אני יכול להגיד לכם דבר פשוט: שום דבר לא צריך לעניין אותנו מעבר לאהבת השם, לאמונת השם, ולדבקות הבורא ולדבקות חברים! אנחנו עם מיוחד! אנחנו עם שקיבלנו את התורה. התורה הזאת היא תורת חיים. יש בה מתכון שלם איך לנהוג בדרך; כמו שבדרך אי אפשר לנהוג בלי תמרורים, ובלי רמזורים, ובלי חוקים אותו הדבר בחיים שלנו - אנחנו יהודים! להיות יהודים, לא צריך להתבייש, להיות יהודים צריך להיות גאים!

מתוך הדיסק "הקץ", יצא לאור ע"י ארגון "בחגוי הסלע" במטרה לקרב את עם ישראל אל אביהם שבשמיים. להפצה במחיר 1 ₪ לזיכוי הרבים