בס"ד

קרן אור

להחזיר את האור לנשמה!

ההרצאה שלי נקראת: "אני פה בזכות אשתי" והיא בעצם משקפת סיפור אישי, מה גרם לי להתחבר למסורת אבות מהמקום ממנו אני בא.

אני חי בשני עולמות, בא מעולם נורא חומרי ומגיע לעולם מאוד רוחני, שמי אריק לנדאו, אני בסך הכול כבר 14 שנים בתהליך התשובה. הייתי אלוף הארץ בהרמת משקולות. אני בא מעולם של ברזלים, אתגרים, תחרויות, שבירת שיאים.

אני בא מבית דתי כזה... ואני זוכר את עצמי עד גיל 13, 14 עם ציצית וכיפה, ולא מבין מה רוצים ממני בבית כל פעם אני שואל: "למה?" והם אומרים לי: "ככה!" ואני זוכר את עצמי מוריד את הציצית ואת הכיפה וכל המשפחה שואלת אותי: "אריק! למה?" והתשובה שלי הייתה מאוד ברורה: "ככה!" בגיל 14 עד גיל 26... אני נורא נזהר להגיד: "חילוני" אני באמת לא יודע מה זה "חילוני"... עם ישראל זה עַם קדוש, זה עַם יקר. אני זוכה להיפגש עִם עַם ישראל בשבע השנים האחרונות... אני מאוהב בעם ישראל! אני נפגש עִם העַם... אתמול הייתי בנשר, לפני כן ביפו, בחולון, ביבנה... עַם ישראל הוא מיוחד... קצת, קצת מנקים את האבק ורואים שמה דברים נשגבים. אני לא יודע להגדיר מה זה חילוני, מה זה דתי, מה זה צדיק... אני יודע להגדיר מה זה יהודי. אני אריק לנדאו יהודי.

בגיל 28 נכנסתי קצת לאורות... ראיתי כמה דברים בדרך. אני זוכר את עצמי גם בעולם העסקים ובשיא שלי ניהלתי חברה שהיא בעצם מפעל חיי, חברה שיש לה 140 חדרי כושר... בשביל אחד כמוני שעסק בהרמת משקולות, שהחיים שלו זה לאכול ברזלים זה באמת מפעל חיים... לאן אתה יכול להגיע בתחום הזה יותר? אז הקמתי את חברת "מובמנט" ויסדתי אותה עם חבר יקר...

היה לי הכל אבל בעצם לא היה לי כלום אני זוכר את התחרות האחרונה שלי... הגעתי לתל אביב... הייתי מאושר, הייתי בפסגת העולם... אבל אחרי שבוע מישהו שבר את השיא שלי וכבר לא הייתי מאוד מאושר, אלא מאוכזב כי יש מישהו שהוא יותר ממך, כלומר, אדם שכל הביצוע שלו, כל החשיבה שלו זו חומריות ובן אדם כזה לא יכול להיות מאושר. ניסיתי לחפש את האושר בעולם החומרי ולא מצאתי...

יום אחד הלכתי עם חבר לומר קדיש על אמא שלו... נכנסנו לישיבה שנקראת "נתיבות עולם" בבני-ברק, ובסמוך איך שאנחנו עוברים שם במסדרון אנחנו שומעים קול בוקע מאחד החדרים מרב שצועק לעבר התלמידים שלו: "איזהו העשיר? השמח בחלקו!" ואני כבר חולף על פני החדר כמה מטרים ועוצר פתאום ושואל את הרב: "מה אמרת? מי הוא העשיר?" הוא אמר לי: "השמח בחלקו!" פתאום הכל כמו מגדל קלפים התמוטט לי! אני מסתובב עם זה שבועיים ואומר לעצמי: אני רוצה להיות עשיר, אז אני צריך להיות שמח בחלקי... זה לא יבוא מעוד בצע כסף ופרסום.

שנתיים לאחר תחילת התהליך של התשובה שלי אני מחליט לעמוד בבית במרכז הסלון ולהתפלל תפילת ערבית... כמה אפשר לברוח מזה? כשאשתי הייתה באה הביתה ואני קורא פרקי תהלים, הייתי מיד סוגר את הספר איך ששמעתי את האוטו שלה בחניה כדי שהיא לא תתפוס אותי, ואשתי מחליטה להפתיע והיא לא ידעה איזו הפתעה ממתינה לה בחדר. היא החליטה שהיא לא דופקת על הדלת ועושה לי הפתעה עד הסוף... היא פותחת את הדלת ופתאום היא רואה אותי עומד באמצע הסלון והיא אומרת לעצמה: "יש לי לולב במרכז הסלון!"

עכשיו אני אכניס אתכם לסלון שלי ואשמיע לכם כמה דברים שתמיד מחזקים אותי, אחת הפעולות הראשונות שעשיתי, היא אחת הקשות, בפרט כמו בבית שלי בתור בליינים - איך אתה מפסיק לנסוע בשבת מבלי לצער את אשתך? זה קונפליקט, הרי זה ברור שאם תפסיק לנסוע בשבת אשתך תהיה עצובה... אבל הקדוש ברוך הוא ישמח אותה.

בתחילת הדרך של התשובה שלנו כשהילדים היו עדיין קטנים וראו טלוויזיה ביחד עם אשתי, אחד הדברים שהאשה נורא חוששת בתחילת התהליך זו קואליציה ואופוזיציה. עד לפני 5-6 שנים הם עדיין ראו טלוויזיה. מאז לא רואים, זה פשוט הסתדר להם בשכל, אבא חוזר בתשובה... אמא מתעכבת עוד קצת... מותר לה.

וכבר בתחילת דרכי הבנתי שאני בניסיון... זה מעל הטבע ולכן התפקיד שלי היה "להמתיק" לסביבה שלי את המהלכים שלי, וכל הזמן כשהתקדמתי עם הציצית, עם הכיפה, פתאום אני הולך לשלוש תפילות, לא לאחת בלבד, פתאום אני אצל חמותי ואני מברך לפני שאני מכניס דבר לפה... וכל פעולה כזו - זו עבודה!

שבת מגיעה, מה אני עושה? אשתי כהרגלה בקודש מזמינה אותי לרכב, כשהגענו לכיכר המרכזית אשתי עושה פרסה... אני מסתכל במראה ושואל את קרן: "קרן, הכל בסדר? לא שכחנו משהו?" היא אומרת: "לא, הכל בסדר!" מגיעים הביתה, אני רואה שאשתי הולכת הביתה ואני אחריה... היא מורידה נעליים, יושבת על הספה ואומרת לי בדרמטיות: "אריק, לא נוסעים בשבת!" אני אומר לה: "קרן, מה זאת אומרת?" היא עונה לי: "מה אתה חושב, שלא ראיתי אותך? אני הסתכלתי אליך מהרגע שיצאנו מהחניה. אני בוחנת אותך מאז וכשעשיתי פרסה ראיתי שזולגת דמעה מעיניך... ועם אמת כזו אני לא מתווכחת! עם אמת כזו אני לא נלחמת!"

אני עובר לסיפור השני: פלטה של שבת... אחרי ארבעה וחצי חודשים מהנסיעה האחרונה אני מגיע אחרי בית הכנסת בשבת הביתה ואשתי שואלת אותי מה אני רוצה לאכול, ביצה מטוגנת? לקחתי הרבה אוויר ואמרתי לקרן: "תקשיבי לי קרן! אני לא רוצה לאכול מטוגן... אין מבחינתי יותר אש בשבת!" היא עונה לי: "אז אל תאכל!" אז שלושה חודשים לא אכלתי אוכל חם בשבת. עוברים שלושה חודשים, אני פתאום רואה פלטה!! היא מארגנת פלטה על השיש ולידה מיחם. אני בגמגום אומר לה: "קרן... פלטה?! איך זה הגיע?" שימו לב מה היתה תשובתה: "אריק! איזה מבצע היה היום באור יהודה... שנים במחיר אחד... אי אפשר על כזה מבצע שלא להתלהב". כשנרגעתי שאלתי אותה מה גרם לה לעשות את זה? היא ענתה לי: "עם אמת כזאת אני לא נלחמת!" זוכרים תשובה כזו? אשתי ראתה שמסרתי נפש... שלא עשיתי בכח, בשתלטנות... הייתה פלטה בבית אחרי שלושה חודשים, ברוך השם.

טהרת משפחה זה סיפור. "קרן! אנחנו חייבים לדבר, אני צריך פה את העזרה שלך..." אחרי שבוע וחצי אני מקבל טלפון למשרד: "אריק! אני יודעת כמה זה חשוב לך, אבל מחר... היה לי שבוע מה זה קשה... אכפת לך מחר לא ללכת לבית הכנסת?" עניתי לה: "אבל מה עם המניין, הקהילה, כל החברים?" היא ענתה לי: "אריק! זה חשוב לי! לא הייתי מבקשת ממך את זה אם זה לא היה חשוב לי, אני חייבת מחר ללכת לחברה קצת לנקות את הראש..." לקחתי הרבה אוויר, בלעתי הרבה רוק ועניתי לה: "קרן, אם זה באמת יהיה לך טוב אז אני לא אתפלל מחר במניין, אתפלל יחיד". ביום שישי אני מוצא את עצמי ב"קבלת שבת" מתפלל בבית. אשתי הלכה לחברה, הייתי באותה תפילה ספק עצוב, ספק שמח. הייתי שמח כי עשיתי חסד עם אשתי, אבל זה לא הלך בחינם... סיימתי את התפילה ואשתי חזרה הביתה ומשהו היה שם מוזר. היא נעמדת מתחת למשקוף והיא הייתה דומה ל"פלורוסנט", ואני אומר לה: "קרן! אין מקלחת בבית? למה להתקלח אצל חברה?" היא ענתה לי: "אריק, לא התקלחתי אצל חברה, הייתי ב'מקווה'! אני עומד להתעלף... היא אומרת לי: "טבלתי במקווה, ואתה רוצה לשמוע משהו? אני לוקחת על עצמי "טהרת המשפחה!" עצרתי את הדמעות.... היא אמרה לי: "המקווה נקי, מבריק - חבל על הזמן, והבלנית קיבלה אותי בסבר פנים יפות. זה מה שחשוב לך? את זה אני אקח!" וכך זה עד היום... אשתי מוסרת על זה נפש.

הסיפור האחרון... בעלות תשובה מאוהבות בתהלים... זה קשר בנשמה.

אשתי מבינה שבכל פעם שאני לומד תורה אני הופך להיות מסודר יותר, טוב יותר, איכותי יותר, היא מקבלת בעל הרבה יותר איכותי, כי התורה מזככת אותי... היא יודעת שבעלה לא יבוא לה עם שלט חוצות ויראה לה מה אומרת התורה, אלא יראה אלה בהנהגה שלו מה אומרת התורה... תראה לה, כמה התורה מתוקה, אל תגיד לה את זה במילים, רק תראה לה.

הדרך שהעברתי לכם לא קלה. אשקר אם אומר לכם שזה קל. צריך לשבור מידות בשביל זה. אין אדם מקבל ניסיון מהשמיים שאינו לכול לעמוד בו, זה חוק משמיים! האדם צריך להתאים את עצמו לתורה ולא את התורה אליו. תודה רבה לאשתי, תודה רבה לכם ומעל כולם תודה לבורא עולם!!!