בס"ד

מעולם הזוהר לעולם הטוהר

נולדתי בקיבוץ, הורי סבותי הגיעו מרוסיה בתחילת המאה והיו בין החלוצים הראשונים של ארץ ישראל; מאוד מפורסמים וידועים. אחרי התיכון הצטרפתי לקבוצה קטנה שכוונת ההתאגדות שלה הייתה "הרצון של נער מתבגר לתקן את העולם", באותו הצורך שלי לתקן את העולם, לדעת, הייתה לי שאלה ברורה: בשביל מה אני נמצאת פה בעולם הזה? בשביל מה? למה צריך בכלל להצליח? יש חברה מסביב, יש הורים, יש מורים, יש חברה קרובה, יש תנועת נוער, מה נדרש ממני? לְמה אני צריכה להצליח? ציונים טובים בבית הספר, להיות חברה'מנית, מה נדרש ומה נכון? לא קיבלתי מענה לשאלותי באותה קבוצה - אז נפרדתי מהם... אחרי הצבא נסעתי לאמריקה, למדתי, לא הרפיתי מאותה שאלה שלי, מה ענייני פה בעולם?! אחר-כך חזרתי לארץ והתחתנתי עם אריק איינשטיין, נולדו לנו שתי בנות ועדיין אני מחפשת מענה לשאלות שלי, מה ענייני פה בעולם? מה נדרש ממני? מה הטירוף הזה שפֹּה מסביבי ומדוע אני צריכה לקחת בו חלק? בכל דרך חיפשתי ולמדתי, קראתי, נפגשתי ושאלתי, התרגשתי וסערתי, עבדתי בכל עבודה שהכישורים שלי מאפשרים לי; אולי זה... אולי פה אני אגשים עצמי...

והנה אני כבר מעל גיל 30 והגעתי בעצם למסקנה שאין בן אדם שיכול לענות לי על השאלה - בשביל מה אני פה? בשביל מה אני חיה? ולא מדובר באמונה כי כולנו מאמינים, גם הלא מאמינים – מאמינים, גם האתאיסטים מאמינים - בלא מאמינים. הרי בן אדם צריך להיות מאמין... זה בלתי אפשרי לא להאמין, אבל כשאתה לא יודע מה העניין, אז האמונה פורצת לכל מיני תחומים לגמרי מהעניין. בקיצור עברתי את כל מסלול הניסיונות האפשרי: שטויות, חיי לילה, שֵינוֹת בוקר, ושוב אחרי תקופה של 10 שנים הגעתי למסקנה שלא זה יקדם אותי ולא זה יפתח לי, הניסיונות שלי, החיפושים שלי באופן מעשי - זה לא נותן לי תשובות לשאלות שלי! וכך הגעתי שוב למסקנה מחודשת שבעצם בתוך העולם המפואר שמסביבי יש קלקול אחד שאי-אפשר להבין אותו, הקלקול הזה הוא הבן אדם. הבן אדם הוא (באותו זמן לפי הבנתי), יצור שלא מתקבל על הדעת בהיותו כל-כך יפה, כל-כך מפואר, כל-כך חכם אבל תמיד עושה את היפך הבנתו! כן, במקום להיות בעד השני הוא תמיד נגד השני, ועם המסקנה הזאת ושאר המסקנות המתלוות אליה התחלתי להתרחק מסביבתי ומהחבְרָה ולהסתגר פחות או יותר ב-ד' אמותַי.

והנה אני כבר מעל גיל 40 וידידיי לאורך ה-15 שנים האחרונות שאני מספרת בסיפור הם משפחת זוהר. הידידות שבינינו הייתה מאוד עמוקה, יום יומית של הרבה שעות, של הרבה שותפויות, של חיפושים, של התלבטויות, של שמחות ושל עבודה, והנה יום אחד אורי זוהר נסע לירושלים לאיזה אירוע, חתונה או משהו, וחזר אלינו (אשתו ואני שאנחנו חברות מאוד קרובות) ואומר לנו: "תשמעו! פגשתי איש מאוד מעניין, מאוד חכם ומאוד מלומד בכל חכמות העולם והאיש הזה הוא דתי!"... ואני חושבת: "יוּ! איזה שגעונות עכשיו הוא מביא לנו - איש דתי?!" אבל מה זה משנה? כבר פגשנו כל מיני אנשים, אבל הוא התחיל לנסוע אל האיש הדתי הזה פעם בשבוע, הנה מהר מאוד הוא נוסע אליו פעמיים בשבוע, והנה הוא נוסע יום יום והוא לומד עם האיש החכם והדתי הזה, והחודשים עוברים, והנה שנה עוברת, והאיש לאורך השנה משתנה פה ושם, ציציות מתנפנפות לו מתחת למכנסיים הקצרים שלו, ויש לו סיר נפרד בבית, אחרי שנה באחת הפעמים שהוא חזר מירושלים הוא אומר לאשתו: "תשמעי! אני חוזר בתשובה! ואין לנו ברירה אלא לעבור לירושלים!" ותוך כמה ימים הם באמת עברו לירושלים.

כמו שהתחלתי, כמו שנשמע מדבריי, דעתי על דתיים באותו הזמן - אמרתי שהדתיים זה... חס וחלילה אני לא חושבת את הדברים היום, אבל אז אמרתי אותם וחשבתי שהם ככה: "אלה הפרימיטיבים האלה, הפנאטים האלה, עוכרי ישראל האלה" שלפי הבנתי הייתה הבנתם הפוך מכל הגיון, "ממש עובדי אלילים"... מי יעלה בדעתו, בן אדם תרבותי מנשק ספר, אפילו את ספר הספרים... למדתי שזה ספר הספרים, כן! בכל חיפושי לדעת מה עניינִי פה בעולם לא היה עלה בדעתי לחפש ביהדות, כי לפי הבנתי ידעתי יהדות, כי הרי לומדים בבית-ספר, לומדים תנ"ך ואת כל השקפת היהדות ואת הסטורית היהדות, ולפי דעתי לא היה לי פה תחום לחפש, והנה הם עברו אל השְׁחוֹר הזה - תחום שאין בכלל מה להתקרב אליו! והבנתי שפשוט האנשים "התחפפו" מה שנקרא, או יותר נכון - "ירדו מהפסים"! חשבתי ייקח חודש, חודשיים והם יתיישרו - אני מכירה אותם, הם אנשים מאוד חכמים, הם יבינו את המציאות ויחזרו לעצמם, אבל עברו חודש, חודשיים, שנה שנתיים והאנשים "תקעו יתד"! ובעצם הדו-שיח בינינו נפסק חוץ מטלפון חודשי שחברתי היקרה הייתה מטלפנת: "מה נשמע? מה שלום הבנות?" וזה הכל, מפעם לפעם ביקור בירושלים, שמחה, ברית, בר מצווה...

והנה אחרי שנתיים באחד הביקורים בירושלים, זה היה בחג הסוכות, ומאחר שהייתי מנותקת מחֵברָה, וחבריי אלה היו מאוד חסרים לי, גאה בתוכי גל של כעס ופתאום יצא לי בסוכה: "מה זה נקרא חברים קמים, גמרנו את העסק?! נחתוך את העניין?! שלום על ישראל?! זה לא כך! חבר הוא דבר יְקַר המציאות, שומרים עליו!" אמר לי אורי זוהר: "את רוצה לדעת מה אנחנו עושים?" אמרתי: "אני מאוד רוצה לדעת!" אמר: "טוב, קחי ספר ותראי, תקראי מה אנחנו עושים" אמרתי: "מה למשל?" אמר לי: "את יודעת מה... קחי 'קיצור שולחן ערוך!'" חזרתי הביתה לתל אביב, קניתי לי "קיצור שולחן ערוך" ואני פותחת את הספר בדף הראשון: "קום כארי לעבודת הבורא!" ואני בחורף... היצר מפתה אותי מתחת לשמיכה עוד 2 דקות, עוד 5 דקות, לא לצאת מהשמיכה החמה... והדברים היו לי מוכרים והדבר מצא חן בעיני, אבל ככל שהתקדמתי אני רואה דף שלישי ורביעי ואני לא מבינה על מה מדובר פה? מה העניין פה? ושוב הבנתי שהאנשים... קיבלתי כביכול אישור נוסף שמשהו פה לא בסדר!

אחרי שנה חברה אומרת לי: "תשמעי! יש בית הבראה שמדברים על החיים, כמו שאת אוהבת", אמרתי לה: "תיראי, אין לי יותר כוח לדבר על החיים, אין לי בכלל כוח לבני אדם, לא לשבת, לא לברבר, לא להתפלסף, לא בשבילי!" היא אמרה לי: "רק תצאי מהבית, שנים לא יצאת מהבית - צאי, תנוחי, תשני, מה שאת רוצה תעשי, מה אכפת לך?" איכשהוא יצא לי מהפֶּה: "את יודעת מה?! נלך לבית הבראה, מה יש?!" וכך ארזנו חפצים, הקטנה ואני, בעלי לשעבר ארגן לנו חבר עם אוטו ואנחנו יוצאות שתינו לבית הבראה... אותו בית הבראה היה ברכסים, ומרחוק כבר אחרי שעתיים נסיעה, מרחוק אני רואה את היעד שלנו...לא נראה בדיוק כמו בית הבראה בנורמה הרגילה - זה מבנה, זה משהו מוזר... אבל מה זה כל-כך חשוב? אנחנו מגיעים מעבר לגבעה אל הפתח, והפתח בזכרוני היה עם מדרגות רחבות, ומהפתח מגיע מי אם לא "דוס" קטן ושחור משְׁחור! פאות וכובע והוא בא לעזור לנו להסתדר, ואני אומרת לאריק בעלי לשעבר: "זה לא בשבילי, הביתה! אני במקום הזה 5 דקות לא נשארת!"

אז הוא אמר לי: "תיראי כבר הגענו, כבר נסענו... תישארו! לא יהיה טוב - תרימי טלפון, נבוא מחר ונאסוף אתכם", וכמו שהוא אומר לי את זה, אני אומרת: "אנחנו נַראה לדתיי האלה! עומדים עם קתדות, עם ספרים, נעשה חזית של חילונים, לא יעבדו עלינו!" אנחנו יורדות ומסתדרות - זה הלא זה בית הבראה. צהריים - אוכלים משהו ופגישה ראשונה בשעה ארבע. כמו שאמרתי, הלא זה אותו בית הבראה שאני מבקשת לברוח ממנו, אוכלים ונפרדים, הילדים בקייטנה והמבוגרים בהרצאה. אנחנו נפרדות כל אחת לתחום שלה לבדוק במה דברים אמורים ואם אנחנו בכלל נישאר פה. אחרי שעה וחצי אנחנו נפגשות והבת שלי אומרת לי: "אמא, משהו נפלא... נשארים!" אני אומרת לה: "באמת תיראי, האיש מאוד נבון אבל אין לי כוח לדברים האלה, אני לא רוצה לשמוע יותר חכמים!" טוב, עוברת שעה אחת... כן, נראה... נו, יגמר היום... עוד לא נגמר אפילו היום... אמרתי לעצמי: "נחליט אחר כך"... ושוב פעם ארוחת ערב ואנחנו נפגשים פגישה שנייה בשעה שבע. ההרצאה השנייה נקראה: "לשון הקודש" - דבר נפלא! הרצאה מאוד מופלאה; העביר את זה הרב צבי ענבל, ההרצאה הזו ערכה בסביבות 4 שעות ובמתכונת של דיבורים שלא הכרתי. בפעם הראשונה אני רואה בפני בן אדם שלא אומר: "אני יודע! כדאי לכם לעשות מה שאני אומר! אני חכם! אני יודע... תעשו מה שאני מבין!" בפעם הראשונה אני רואה אסמכתאות לנגד עיני ורק אני צריכה להחליט מה אני רואה... כן! אני רואה דברים ואני צריכה להסיק מסקנות, בקיצור - בסוף אותה הרצאה אני ברוך ה' חזרתי בתשובה!!!

ואיך קרה לי המהפך הזה, ואיך קרה לי בבת אחת? ובקיצור רב מה שמעתי שם? עם הידיעה הזאת הלכתי עוד יומיים מבולבלת ונבוכה עם דמעות ועם בדידות, ובסוף היומיים תפסתי את הראש ואמרתי: "ברוך ה', שמחה גדולה ירדה עלי!" לא מדובר פה בגן-עדן, אלה לא חיים קלים! חיים שיש בהם מוות וחולי ושכול וכאב, זה לא... אבל כשהבן אדם יודע שיש לו כיוון, שיש לו סיבה לָמָה הוא נמצא פה ושיש על מי לסמוך - זו שמחה גדולה מאוד!!! אי-אפשר לשער את גודל השמחה שיכולה לנחות על בן אדם בגילוי נפלא שכזה. באמת יש על מי לסמוך, זה לא סיפור – זה אמיתי!

מי שהיה בא אלי קודם ואומר לי: "אהה! יש משיח! מלאכים, יבוא משיח!" הייתי אומרת: "טוב! אתה במחשבותיך ואני במחשבותיי"... לדעת שיש משיח והגאולה בפתח וחובה על כל יהודי לעשות תשובה - לא יכולה להיות שמחה גדולה מִזה! ברוך ה' שאנחנו יהודים! אין לשער את גודל הזכות שנפלה בחלקנו - להיות יהודים, רק יהודי הוא בר חיים, רק יהודי יכול לזכות בחיים אמיתיים גם בעולם הזה וגם בעולם הבא!

ארץ ישראל זה מקום מיוחד, מקום שקדושה חופפת עליו... בכדי לבוא ולהיכנס בקדושה הזאת צריך הכנה - כמו שנכנסים לחדר נקי צריך לנקות את הנעליים, אחרת מלכלכים את הרצפה, כך אם הולכים בדרך הגויים - הארץ הזו תקיא אותנו!

הבנתי שיש לי פה תפקיד - לעבוד את ה'! המלחמה של הטוב ברע, והנשק להילחם ברע הוא רק קיום המצוות, בזה מסתכם כל העניין! לא מדובר בלקיים - אלא לדייק ולדקדק כחוט השערה כי קיום המצוות הוא דבר ה' - בשביל זה באתי לעולם! מה נאמר פה שזה עול תורה ומצוות? איזה עול יש פה?! זה שמחה - זה נפלא מאוד! היום אני יותר מנוסה, אני יודעת שזה קשה, קשה לזכור תמיד שאני עומדת בפני ה' יתברך.

ברוך ה'! אני חזרתי בתשובה וכן בתי הקטנה נרשמה לבית-ספר של "בית יעקב", עברנו לירושלים לשכונה דתית, בתי הגדולה הלכה לסמינר ואחרי שנה באותו סמינר נפקחו עיניה, היא חזרה בתשובה והתחתנה עם הבן של אורי זוהר ובתי השנייה ברוך ה' גם היא התחתנה עם הבן השני של אורי זוהר, ברוך ה'.

אני מספרת כדי שיובן כמה שונה הסיפור אצל כל אחד ואחד, כמה הפתחים שונים לכל אחד ואחד, חובה לברר עכשיו! מי שיש לו סימן שאלה - חובה עליו לברר! אני מבטיחה לכם שמחה אדירה! ואפילו לא עשית שום דבר, שום תפנית, זה לא מחייב אותך כלום! זה מעניין וזה מרתק! מוכרחים ללכת ולברר! לא להחמיץ את הדבר הזה! מה שאני באה להגיד זה שחייבים לבדוק, לבדוק טוב ולחפש את האמת...

המקום לבדוק את מה שאני מבקשת מכם זה בסמינרים שנערכים מפעם לפעם והם מיועדים לכל המשפחה, עם ילדים, עם כל המשפחה, עם תינוקות בכל מצב, זה בבית מלון, זה ממש בית הבראה לגוף ולנפש - כדאי ללכת! זו הנאה גדולה ואולי תזכו שם לגלות את האמת... ואז זה נפלא מאוד!

לע"נ האשה הצדיקה מרת אלונה איינשטיין ז"ל

לצפייה בסרט לחץ כאן