בס"ד

סיפורה של רויטל לוי

שלום! שמי רויטל לוי גלעד. נולדתי וגדלתי בבית מסורתי דתי שומר שבת. עד גיל 16 הכל היה רגיל; שמרתי שבתות, למדתי בבית ספר דתי והכל היה בסדר גמור. בגיל 16, לילה אחד יצאתי מהגוף שלי! מה זה לצאת מהגוף? זה פשוט לראות את עצמך ישן על המיטה. לא היה לי שום רצון שזה יקרה, לא חשבתי על זה, לא חלמתי את זה, אבל זה קרה! יכולתי לראות את עצמי מרחפת מעל הגוף שלי, כשאין לי שום יכולת לעשות שום דבר, אין לי שום יכולת לזוז! ההרגשה היא לא נוראית, היא נעימה - לרחף מעל לגוף שלך. מייד לאחר מספר שניות נפרדתי מהגוף שלי! התחלתי לעלות למעלה, למעלה, להתרחק מן הגוף, ואני עדיין רואה את עצמי ישנה בכתונת על המיטה בפנים שליוות, ואני מבינה שאני מתרחקת מהגוף שלי. אני לא מבינה שזה מוות, אני לא מבינה שבעצם הנשמה עזבה את הגוף. אין לי שום מושג בזה! לפתע הגיע בן אדם, דמות של אדם רגיל כמוני, שנתן לי יד ולקח אותי למעלה. הוא אמר לי: "בואי!" הוא לקח אותי למעלה; גבוה, גבוה, גבוה! חושך! לילה! גובה רב מאוד! אני מסתכלת למטה ואני רואה נהרות אדומים של אש! אני לא מבינה מה זה. נהרות אדומים של אש בולטים על הרקע של הלילה. אש אדומה וצהובה וכתומה. מקום ענק, אבל לי אין יכולת לעשות שום דבר חוץ מאשר להסתכל. אז אני מסתכלת עליו והוא אומר לי: "זה לא הזמן שלך! תחזרי למטה! זה לא הזמן שלך!" חזרתי בחזרה לגוף שלי. אני לא זוכרת את הדרך חזרה. אין לי שום מושג איך חזרתי לגוף שלי. אבל כשהתעוררתי, זכרתי הכל היטב! לא סיפרתי את זה לאף אחד.

ובכן, הזמן חלף ולא יחסתי לזה חשיבות גדולה, רק ידעתי תמיד שהייתי למעלה; תמיד זכרתי היטב את המקרה, אבל לא פירשתי את זה נכון. לאחר שנתיים, אני בת 18; סיימתי את הלימודים בבית ספר דתי לבנות - 3 שנים תיכון. ואני מתגייסת לצבא... התרחקתי מהקב"ה, ועזבתי את הדת! לא שמרתי יותר שבתות, וזה היה איום ונורא! רק שאני לא הרגשתי שום דבר עדיין; נראה לי רגיל: שמירות, שבת, אש, הכל כרגיל. הבית דתי, אבל אני כבר לא! לאחר מספר שנים התחתנתי עם אדם חילוני. הייתי בת 25, השתחררתי מן הצבא והמשכתי להיות חילונית ונולדו לי שני ילדים - שני בנים, והקב"ה לא ויתר! הוא לא ויתר לי! אני חשבתי שהכול בסדר והחיים צריכים להיראות ככה, הכל בסדר. אני לא עושה שום דבר רע לאף אחד... כמו שאני שומעת שהרבה אנשים אומרים: "אני לא עושה שום דבר רע לאף אחד, אני בן אדם טוב, אני תורם, אני עושה חסדים, למה שאלקים ירצה להזיק לי?" אבל האמת היא, שלא מוותרים כל כך מהר למעלה. כשרוצים מישהו לא מוותרים לו!

בגיל 27 בעלי, אני, ושני הילדים ישנים ואנו קרובים אחד לשני. באמצע הלילה אני שוב יוצאת מהגוף שלי, אבל הפעם זה אל-חזור! אני נכנסת לתוך מנהרה עם אור עצום! מנהרה עצומה של אור! ואני מתערבלת בתוך המנהרה של האור, וההרגשה היא מאוד נעימה! שקט, שלווה, האור מציף! כל העולם שלך הופך להיות אור אחד גדול! אני לא יודעת איפה אני נמצאת! אני שומעת, אני רואה, אבל אני לא יודעת איפה אני נמצאת! אני במצב של עמעום חושים! שום דבר לא ברצוני עכשיו! שום דבר לא בידיים שלי!

אני לא יודעת מה יעשו איתי, אני לא יודעת איפה אני נמצאת, אבל אני יודעת בבירור שאני נמצאת בתוך מנהרה של אור! דבר זה נמשך לאורך מספר שניות, כאשר לפתע האור הזה דיבר אלי! האור הזה היה ישות - ישות טובה, ישות מלאה רחמים, ואהבה. אור שעוטף. והאור הזה שואל אותי: "מה שמך?" מהפחד לא עניתי! אי אפשר לענות! בלתי אפשרי כמעט! זה מַכֶּה באלף גלים של פחד! אי אפשר להסביר את זה למי שלא היה שם! אבל כששומעים את המילים: "מה שמך?" אין אפשרות לתאר את הפחד! מישהו מדבר אלי ואני לא יכולה לראות אותו! אני לא עונה ועוברות מספר שניות ושוב שואלים אותי: "מה שמך?" והפעם איכשהו, בכוחות בלתי מוסברים התעשתתי ואמרתי: "רויטל!" אמרתי את השם שלי! לאחר שאמרתי את המילה "רויטל", מיד השתנתה כל התמונה! אני נמצאת בתוך אולם ענק עם עמודים אפורים. הכל אפור סביבי. הכול עמום וחשוך כמעט! אין הרבה אור. אני לא מספיקה לראות מה קורה, ופתאום מופיעים שלושה דיינים - שלושה רבנים גדולים! עצומים! חמוּרי סֶבֶר! והם יושבים מולי. יש להם שולחן גדול, ושלושתם לבושים בבגדים שחורים, חוץ מהרב שראיתי אותו מצד שמאל שלי שהוא לבש מן אדרת לבנה כזאת על הראש, כמו גלימה לבנה על הראש. אני עוד לא מבינה איפה אני נמצאת, וכבר מצד ימין במרחק של כ- 20 מטרים מופיעים ההורים של סבא שלי! הם באו שמחים עם ידיים מושטות לעברי: "הִנה באת אלינו", כל כך שמחים לקבל אותי! והיו עוד דמויות מאחוריהם שלא זיהיתי אותם, כנראה קרובי משפחה שכבר נפטרו. ידעתי מייד שאני בעולם האמת! התחלתי לבכות! מייד הסבא והסבתא נעלמו, ומי שנשאר מולי היו רק הדיינים, השופטים, בית דין של מעלה!

נשפטתי בחומרה על "שבת" ועל "צניעות"! הדיינים כעסו עלי מאוד! הם ביזו אותי וכעסו עלי: "למה לא שמרת שבת?! למה לא שמרת על הצניעות?!" שאלו אותי שאלות, ולא היו לי תשובות... מה אני אגיד להם? אין תשובות! זה עולם האמת! אין תירוצים כאן! מה אני יכולה להגיד? לא בא לי, לא היה לי כוח, לא היה לי חשק? לא חשבתי שזה אמיתי. לא אמרו לי שזה אמיתי. למדתי בבית ספר דתי 12 שנה, אבל אף אחד לא אמר לי שזה קיים, שזה אמיתי - שיש בית דין של מעלה!

אני בוכה ומתחננת על החיים שלי! ושום דבר לא עוזר לי, ואני יודעת את זה! כי זה עולם האמת!

לפני שאני מספיקה לדעת מה הצעד הבא שלהם, מייד הראו לי בצד ימין שלי סרט של כל החיים שלי.

כל מה שעשיתי, כל הדברים הרעים שעשיתי. הכל נפרש ונפתח לפני כולם! כולם רואים את המעשים הרעים! זה מה שכתוב: "אדם שעושה עבירות בסתר, נפרעים ממנו בגלוי!" על זה בדיוק מדובר! אני פשוט עדה חיה לכך. הראו לי את כל המעשים שלי! אני כל-כך התביישתי! ההרגשה היחידה שיש למעלה זה רק צער! חרטה ובושה! בושה גדולה! צער וחרטה איומים! אני נשמה ואין לי גוף. אני גם נטועה בַּמָקום; אני לא יכולה לברוח! הם שולטים בכל! אני כל כך קטנה לידם! כל כך קטנה ואבודה! ואין לי סיכוי! אין לי סיכוי! רק דברים רעים כמעט! מה שעבר לי בראש באותם רגעים זה: אם הייתה לי עוד מצווה אחת לעשות, עוד מצווה אחת, משהו אחד קטן... תנו לי סיכוי!! אני עם הַפַּנים למטה! אני רוצה לחזור לעולם שאני רגילה אליו, שאני חיה בו, אני רוצה לחזור! אני יודעת שאין סיכוי, אבל כל מה שאני רוצה - כל הישות שלי למעשה מִתְקַבֶּצֶת לדבר אחד. תנו לי לחיות כדי לעשות מצוות שיצילו אותי! כי אני מבינה שזה עולם האמת! ואני מבינה בכל ישותי שֶׁמה שיכול לעזור עכשיו זה רק מצוות! אבל אני גם יודעת בפירוש שכיוון שזה עולם האמת, אני יודעת שאין לי סיכוי! הסתיים הזמן שלי! זהו! זה מה שהספקתי עד עכשיו, אני בסך הכל בת 27! לא הספקתי הרבה. כולי חרטה וצער על כך שלא הספקתי הרבה, שאין לי מספיק מצוות. שאין מה שיגן עלי. משהו, מעשים טובים, שיגידו: "ואו! תראו מה היא עשתה! שווה להחזיר אותה!" כלום! אין לי כלום! אני לא שמרתי שבת! לא שמרתי מצוות! אני החטאתי את הרבים! שהלכתי בחשיפוּת ובפריצות; גם חולצה קצרה זה פריצות! גם ג'ינס זה פריצות! אני בוכה ואני מתחננת ושום דבר לא עוזר! בעיניהם, אשה שלא הולכת בצניעות זה דבר נוראי! אשה חייבת בצניעות ושבת. כמובן שזה כולל נרות, כמובן שטהרה. כל מה שקשור למצוות של העם היהודי - לא עשיתי, ואני מודה! אל תעשו כמוני! עכשיו אני מזכה את הרבים כדי לנסות לכפר על העוונות! זה חלק מִזה, אבל גם כדי לְזַכּות את האחרים.

אני ממשיכה לבכות! ממשיכה לצרוח! ואני מבינה שאני לא חוזרת לעולם הזה! אני לא אראה יותר את בעלי ואת הילדים שלי! הצער הוא עמוק! יגון עמוק! עמוק שאי אפשר לתאר אותו במילים! הצער והיגון שיש לאדם שלא עשה מצוות ולא שמר את התורה. וזילזל, ולא האמין שהקב"ה רואה הכל. לא חשבתי שזה ככה. הרבה לא חושבים ככה. בשביל זה אני פֹּה!

לאחר שהסתיים הסרט הנורא הזה, שבו התביישתי מאוד, שבו פרשו לעיני כולם את החטאים שלי, בצד שמאל שלי הופיע סרט שבו לא היה טוב, ולא היה רע, פשוט הראו לי אותי, מעכשיו, כביכול מהתקופה האחרונה שאני חיה בה, עד שאני תינוקת! אני ממש רואה את עצמי תינוקת עם אוברול לבן! מראים לאדם את עצמו עד שהוא תינוק. זה היה מזעזע! הבנתי שחותמים וסוגרים עלי את הגולל, ועדיין אני לא יכולה לעשות שום דבר! אני בוכה ומתחננת! מתחננת: "תעזרו לי! בבקשה, בבקשה תנו לי, תנו לי סיכוי!"... אבל אין סיכוי!

הם מאוד כועסים עלי שלושת השופטים! מאוד! אני לא מזהה אף אחד מהם! אני לא מכירה אף אחד מהם! זה נמשך זמן שאי אפשר לתאר אותו, מכיוון שלמעלה אין שעון, אין זמן. רק בעולם שלנו יש שעון על מנת שנוכל ללכת לתפילה בזמן, שנוכל לעשות את המצוות בזמן שלהן; שחרית, מנחה, ערבית. כל דבר בעתו. שמה לא צריך שעון. סיימתָ את התפקיד! לא צריך שעון. אין זמן! חיי נצח, לטוב או לרע, גן-עדן גהינם או כף הקלע. אני מתוסכלת מאד מהמצב ומבינה כמו שאומרים בשפה שלנו: "אכלתי אותה חזק!"

אין מי שיעזור לי, אף אחד לא נמצא לסנגר עלי, להגיד עלי משהו טוב, אין! אין דברים כאלה! לפתע, הדיין שישב בצד שמאל, ראיתי שהוא מדבר, הוא מטה את הגוף שלו אל הדיינים האחרים והוא מדבר איתם, אבל אי אפשר לשמוע מה הוא אומר! אני לא שומעת, הוא מדבר איתם בשקט. אני ממתינה בדריכות, ממתינה לראות, מה יהיה איתי? מה הם יגזרו עלי? מה יעשו איתי? אני עדיין בצער עמוק! בבכי גדול! האדם שיושב בצד שמאל שלי; אני הבנתי שזה בעצם הסניגור שלי. לא ידעתי, מרוב שמבולבלים שמה מהפחד, מהאימה, לא חושבים! הוא פתאום אומר לי: "לְמה את רוצה לחזור למטה?" ואני אומרת לו: "מי יטפל בילדים שלי אם אני אמות?" ברגע שהזכרתי את הילדים שלי, נִתנה לי רשות להוריד את המבט למטה ולראות אותם ישנים על המיטה. אני רואה אותם ישנים על המיטה, את הילדים שלי, את בעלי וגם את הגוף שלי מונח על המיטה! אני רואה הכל והלב שלי נקרע מרוב בכי! הילדים שלי - אני הולכת לעזוב אותם לעולמי עד! "בבקשה! רק בשביל הילדים תחזיר אותי". הייתה שם שתיקה! הסניגור ממשיך ושואל אותי: "מה המטרה שלך? מה תעשי אם תרדי למטה? מה תעשי אם ישחררו אותך? מבטיחה שתחזרי בתשובה?" ואני צועקת: "כן! בטח! כן!" לא חשבתי שיתנו לי סיכוי לחזור בתשובה. אותי שואלים אם לחזור בתשובה? בטח שצעקתי: "כן". יש סיכוי, יש סיכוי לחזור לחיים! עכשיו הוא שאל אותי עוד פעם: "את מבטיחה שתחזרי בתשובה?" צעקתי: "כן!" ועוד הפעם: "מבטיחה שתחזרי בתשובה?" צעקתי עוד הפעם: "כן!"

מייד כשסיימתי את שלושת ה-"כֵּנִים", שזה בעצם ביהדות "חֲזָקָה", זאת החזקה, זה הנדר, זאת ההבטחה, אני צריכה לעמוד בזה עכשיו! שַׁמָה אין "טריקים!" אין מקח ומִמְכָּר! אין משוא פנים! אין שוחד! אין כלום! רק אמת! רק אמת!

ברגע ששחררו אותי... לא ידעתי שישחררו אותי; רק הבנתי שאחרי שלוש פעמים שאמרתי: "כן", עכשיו מה שאמור לקרות... מה שבאמת קרה, הוא שחזרתי כל כולי, כל הנשמה שלי עם כל הישות שלי, כל רְוִיטָל חזרה לגוף דרך האף! נכנסתי לגוף שלי דרך הנחיריים שלי! כמו שכתוב בספר בראשית, כשהקב"ה יצר את האדם, ברא את האדם: "ויפח באפיו נשמת חיים", עוד יכולתי לראות את המנהרות של האף שלי, והתיישבתי בתוך הגוף שלי. מילאתי את הגוף, והנשימה חזרה! נשמתי! מייד פתחתי את העיניים וקמתי! צרחתי! בכיתי! הערתי את בעלי. אמרתי לו שהייתי בבית דין של מעלה! אף פעם לא השתמשתי במושג הזה של "בית דין מעלה", אבל מייד ידעתי איפה הייתי! כבר יכולתי להגיד: "הייתי בבית דין של מעלה". אי אפשר לתאר את השמחה! אי אפשר לתאר את ההערכה לחיים החדשים! אי אפשר להסביר את זה. קמתי בבוקר כולי רועדת מפחד!... כמובן שלא ישנתי כל הלילה. אבל כשכבר קמתי מהמיטה ליום רגיל, שלכל העולם זה נראה רגיל, אני ידעתי שמתתי ושחזרתי לחיים! מייד התחלתי במלאכת החזרה בתשובה העצומה! מייד קניתי את כל הבגדים הדרושים, נכנסתי לזה חזק! עשיתי תשובה אמיתית! כמובן שזו הייתה תשובה מהירה מהפחד; מה שעברתי זה לא קורה לכל אדם, ולא כל יום כמובן. ועדיין, "את אשר יאהב ה', יוכיח".

הקב"ה בכל זאת אהב אותי, הוא הוכיח אותי, מתוך אהבה הוא לא רצה לוותר עלי! יכול היה לקחת אותי, אבל לא! כנראה שהייתי יקרה לו. אני מאמינה שכל יהודי יקר לו!

אני עושה תשובה אמיתית, אבל אני נשואה לבעל חילוני! מה עושים? בעלי, גם הוא נרתם למלאכה וגם הוא השתדל והתחיל לשמור שבתות, ואמנם הוא לא התפלל, זה לא דיבר אליו - צריך שזה יבוא מהלב! הוא לא באמת ידע והבין והשיב אל הלב ולכן זה לא החזיק מעמד! למעשה תוך ארבעה חודשים הכל התמוטט! אני נמשכת ויורדת ברוחניות לאט, לאט. בכל זאת אני אוהבת את בעלי ואני קשורה אליו. נפשי בנפשו! אנחנו כבר הרבה שנים ביחד ואני מתדרדרת ויורדת בחזרה, למעשה כמעט למצב שהייתי בו לפני שקרה המקרה, אבל כל הזמן אני יודעת שאין לי זמן! השעון שלי מתקתק! רואים אותי! מצלמים אותי! אני יודעת שאין טעם לעבירות יותר, אין טעם לעבירות! כשעושים עבירה, לא נהנים ממנה באמת. יודעים את האמת! אני יודעת שהקב"ה רואה! כמה הוא רחמן! כמה הוא רחמן! כמה זמן הוא חיכה לי. בואו אספר לכם כמה זמן הוא חיכה לי!

עברו מספר שנים... "אוי וי"! זה היה בגיל 27, אני כבר בת 38. אני מתגרשת בסוף! הוא לא יכל להבין את מה שעבר עלי... והשפה - היא כבר לא אותה שפה. מה שראיתי ראיתי. אין לי זמן! מחכים לי ואני עדיין חילונית! עדיין! אני אומרת את זה כדי לתת תובנה לאנשים שהיו שם ונפלו, היו ונפלו! "שֶׁבע יפול צדיק וקם", לא לפחד! לקום עוד הפעם! פשוט לקום! לְנַעֵר מחדש את הבגדים ולקום במרץ! לחזור אל אבא שבשמיים עוד פעם, כי אבא מחכה והוא רואה הכול!

ואני גרושה! אני קונה דירה, הקב"ה זיכה אותי לקנות דירה. אני חיה עם שלושה ילדים! אני לבד! עובדת, מתפרנסת בקושי, אבל בכבוד. יום אחד דופק על דלתי אברך צעיר! אני שוטפת כלים, אני אומרת לו: "איך הגעת לפה?" קומה רביעית, בלי מעלית, קיץ! חם! כולו לבוש שחורים! אני אומרת לו: "מאיפה באת?" הוא אומר לי: "מירושלים". "ואיך הגעת עד כפר סבא?", הוא עונה לי: "אני לא יודע, אבל באתי מירושלים, אפילו לא נקשתי על שום דלת, נכנסתי ישר לדלת שלך!", הדלת האחרונה בבניין למעשה. ואני אומרת לו: "מי שלח אותך?", סתם שאלה שאני אפילו לא חשבתי על המשמעות שלה! אז הוא אומר לי: "הרב שלח אותי אליך!" הוא ממלמל בשקט. אני אומרת לו: "מי זה הרב שלך?" והוא מראה לי תמונה - התמונה הזאת היא של הסניגור שהבטחתי לו לחזור בתשובה בבית דין של מעלה! זה הרב שלו! הרב אליעזר ברלנד שליט"א, השם יְחַיֵה אותו וישמור אותו לעד! הרב הצדיק הזה הוא הסניגור שלי בבית דין של מעלה! הוא הציל אותי! הוא שחרר אותי! הוא החזיר את הנשמה שלי לגוף!

הייתי כולי בהלם! רעדתי! הבנתי שהרב בא לקחת את ההבטחה שלי והפעם אין לי תירוצים! ואני צריכה לעמוד במילה שלי, כי כנראה השעון שלי עומד להיגמר! שעון החול עומד להיגמר! חיכו לי הרבה זמן! הבינו שהיה קשה לי, ראו את הרצון שלי; הרצון מאוד נחשב בשמיים, אבל צריך גם לעשות! הבנתי שהסניגור שלי למעלה חזר אלי כדי לבשר לי שזה הזמן. לקחתי את עצמי בידיים לעשות תשובה! כמובן שסיפרתי לאברך, מי זה הרב שלו. הוא כבר ידע! אני לא הראשונה שמספרת לו, שהרב שלו אכן אדם צדיק וקדוש העוזר לאנשים כמוני, כמו שאני הייתי בצרה.

מיד עשיתי תשובה - תשובה אמיתית, מכל הלב! בולדוזר שדוחף קדימה! התקדשתי כולי, והייתי הולכת לעבודה כל יום, ועדיין חוזרת הביתה, נסגרת, מתפללת לקב"ה ושומרת על עצמי, ועושה כל מה שאפשר כדי להתקדש! להתקדש! לא ראיתי טלויזיה, קראתי רק ספרי קודש, וכל שבת שמרתי כהלכתה! התחננתי לקב"ה שיזכה אותי להתחתן עם בעל ירא שמיים. עברו בערך שלושה חודשים, והתחתנתי עם בעל ירא שמיים שזה גם נס בפני עצמו! נס! נס גלוי! בחור ירא שמיים אמיתי! מישיבת "דבר שמואל" שבפתח תקוה של הרב גריינמן שליט"א, השם ישמור אותו. ישיבה של צדיקים! זכיתי לבעל טוב! והכי חשוב - ירא שמיים!

אני רק רוצה להציל את בנות-ישראל היקרות והחשובות, תדעו, אלה דברים שלא שמעתם! שלא ידעתם! אני נשפטתי על חוסר צניעות בחומרה רבה! שתדענה כל בנות ישראל: שכל אשה המתהלכת בלבוש לא צנוע, בחציפות ובפריצות ברחובה של העיר, מסבבים אותה אלפים של מזיקים הנבראים מחציפותה! ואשה זו נעשית 'בית חרושת' לייצור מלאכי חבלה! בכל פעם שאתן הולכות לא בצניעות ומושכות תשומת לב - אתן בוראות כל רגע ורגע מכל אדם ואדם שמסתכל בכן על הבשר החשוף שלכן - מלאך חבלה! ואותו אדם בעצמו בורא מלאך שמזיק לו מהעוון שלו, שהוא הסתכל עליכן! כי גם לו אסור! המלאכים שלכם עושים גשר ביחד, ועכשיו יש לו רשות להזיק לך, ולך רשות להזיק לו! ואותו מלאך משחית עולה למעלה לקב"ה ואומר לו: "מי יזון ומי יפרנס אותי?" והקב"ה אומר לו: "אני אזין אותך!", כי זה עולמו של הקב"ה. הוא צריך לזון כל בריה ובריה! זה עולמו שלו!

והוא מרחם! הוא מיטיב! כמו שהוא זן אותך, הוא זן גם את המשחית שבראת! והמשחית הזה מחכה לאשה הזאת! אחרי מאה עשרים שנה שהיא מגיעה למעלה, הוא נפרע ממנה שם למעלה על ידי יסורים קשים מאד! אם היא עושה תשובה - הוא נמחק! אפשר למחוק אותו מהסרט הרע! אפשר למחוק את כל המזיקים! כשעושים תשובה מלאה - אפשר למחוק את כל המזיקים!

לא לחכות שינקשו לכם על הדלת של הנשמה שלכם! לא לחכות שיקחו אתכם! לא לחכות שיפרעו מכם באמצע החיים! אני הייתי למעלה! בסוף חזרתי לקב"ה! חזרתי ביראה! זה הפך לאהבה! מתוך שלא לשמה בא לשמה!

מותר לחזור בפחד! זה הופך אחר-כך לאהבה גדולה! זו הכרת תודה! זו שמחה שיש על מי להישען! אדם שאין לו משענת, שאין לו אמונה אמיתית בבורא עולם שברא אותו ואת הנשמה שלו - הוא למעשה נשען על קנה רצוץ! כי מה יכול להיות יותר חזק מהקב"ה? אנחנו יהודים, כולנו מחוייבים! אין מה לעשות! רוצים, או לא רוצים זה יפגע בכל אחד ואחד - לטוב ולרע! אנשים ששומרים תורה ומצוות עולים למעלה ושמחים בחלקם! ואנשים שאינם שומרים תורה ומצוות.. אני פה עדות חיה להגיד: שהיום הזה, יום המוות הוא נורא מכל! אין אחריו, ולא כלום! זה יכול להיות רק יותר גרוע!

אלמלא חזרתי - כי אז לא הייתי פה עכשיו לספר את זה! יש גם לי וגם לכם זכות! השם יברך אתכם!

תצליחו בכל מעשה ידיכם! אמן, כן יהי רצון.

לשמיעת הסיפור אישי לחץ כאן