אהבת חיים

סיפורה של חיה חן

מי שמכירה אותי, בעבר הייתי דוגמנית, בשם "איריס ארגמן". הייתי דוגמנית מאוד מפורסמת. נולדתי למשפחה לא שומרת תורה ומצוות. לא ידעתי שום דבר!

בגיל 19 חוויתי חוויה של תאונת דרכים, הייתי בדרך לבסיס. באותו רגע, אני ומי שבא לאסוף אותי לכיוון הבסיס עפנו מהאופנוע! אני נפגעתי, הבחור ניצל! אבל אני באותו רגע התרסקתי וחוויתי 'מוות קליני'! זאת אומרת, הגעתי למימד אחר. באותו רגע הייתי מוטלת על הרצפה. ראיתי את מה שקורה איתי, אבל בעצם כבר עברתי למימד אחר, שזה נקרא כמו כל אלה שעוברים מוות קליני, עוברים, נכנסים לתוך מנהרה, עוברים למימד אחר. ומשמה מתחיל בעצם כל הסיפור שלי.

אני מגיעה לאולם, אני ממתינה בחוץ, זה אולם של המתנה, אני הולכת לספר לכם דברים קשים! דברים לא פשוטים! לא קל לי לספר לכם את זה... אני חוזרת פשוט אחורה לזמן מאוד לא פשוט! אני מחכה באולם ההמתנה, ואז אני נלחצת, קוראים לי בשם, ויש לי בבית המשפט סנגורית וקטגורית שהן עטופות, מלמעלה עד למטה- רעולות. אור יוצא מהן, פה מתחיל המשפט שלי.

הקטגורית טוענת שאין להחזיר אותי לָעולם. שאלתי אותה: "למה?" דיברתי דרך טלפאתיה, הראש שלי שמוט למטה. אמרה לי: "את שואלת למה?! תַראו לה למה! מסך 1,2,3,4 תפעילו לה את המַסָכים!",אני מסתכלת ואני רואה את מה שאני עושה. אני מתהלכת במסלול של דוגמנות, ומלא מלאכי חבלה גדולים בראתי הראו לי את אותם גברים שהסתכלו ונכשלו בשמירת העיניים, בכיתי והתפללתי... בכי זה לא בכי פיזי, זה לא בכי עם דמעות, זה בכי שהנשמה בוכה... אמרתי להם: "אני רק בת 19, מה אני עושה פה?" רציתי פשוט להתעורר מהחלום הזה. הם אמרו לי: "מה את עושה פה? תסתכלי מה את עושה?! זה מה שאת בוראת, זה מה שאת עושה. את הולכת בחוסר צניעות...", לא מדברים כבר על חילולי שבת... לא מדברים על מאכלות אסורים כמו שרימפסים שאכלתי במסעדות, קלמארי, סרטנים, את כל זה כבר לא מדברים על זה, אבל מדברים על הצניעות שלי, שזה העיקר. אני בוכה, אני מתחננת על נשמתי.

אני רוצה לספר לכם קצת על הבושה. מה זה רגע של בושה בעולם האמת. נניח אני עומדת במעבר חצייה, ובאותו רגע, פשוט נופלים לי הבגדים... אני נשארת עירומה וכל מי שנמצא ברכב, וכל מי שעומד, רואה אותי עירומה! זאת קצת, קצת מהבושה של מה שהרגשתי בעולם האמת! אי- אפשר לתאר את זה! הסנגורית אמרה דבר כזה: "היא צריכה להיות עוד למטה! יש לה עוד זכות להיות שמה, היא תתקן, והתיקון שלה, זה זיכוי הרבים!" ומשמיים יתנו לה 'סיעתא דשמיא!' אני בוכה ואומרת להם: "תעזרו לי! אני לא רוצה להיות פה!" "אנחנו מבינים שאת לא רוצה להיות פה, אבל, דע מה למעלה ממך! העין רואה, האוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבים". אנחנו לא נתחמק מיום הדין. הראו לי את זה במסכי ענק!

פתאום התפרץ לאולם הסבא רבא שלי שהיה צדיק ומקובל מאוד גדול ושמו חכם מנחם מנשה זכר צדיק לברכה (ראש הצדיקים הנסתרים בדורו ובעל הספר "אהבת חיים") והוא ביקש להטות על כף המאזניים את הזכויות שלו על מנת שאני הצאצאית שלו אוכל לחזור לעולם הזה, שכל הדברים שאני אומרת יהיו בעז"ה לעילוי נשמתו הטהורה.

פתחתי את העיניים וראיתי את השמחה, הייתי בטיפול נמרץ, ושמעתי את מחיאות הכפיים שהם הצליחו להחזיר אותי עם מכונת ההנשמה. חזרתי! לקח לי תהליך של חמישה חודשים. כבר עזבתי את הצבא, נכנסתי לשיקום, חזרתי לאט, לאט, לאט בהדרגה לעצמי, ועדיין הייתי קְשַת עורף! המשכתי את החיים שלי, לא הקשבתי למה שהראו לי בשמים, הייתי בעזות כזאת של חוצפה שלא הקשבתי, לא התייחסתי, לא רציתי אולי להגיב, אולי לא רציתי לדעת, התכחשתי למה שעברתי.

נישאתי בגיל 22, נולדו לי שני ילדים. באחד מן הימים זה קרה! שכבר כנראה היה עלי כעס מאוד מאוד בשמיים, אני קמה באחד הבקרים, בדרך לצאת החוצה במראה פרובוקטיבי, הרכב שלי למטה לצאת לכיוון הקניון עם החברות. ברגע שאני עומדת להתאפר במראה... באותו רגע שאני עומדת מול המראה, היא התגלתה אלי מעולם האמת, הקטגורית, ואומרת לי באצבע: "אבל את הבטחת לנו!" בפנים כעוסות. אני הלכתי צעד אחד אחורה, צרחתי, והתמוטטתי במקום, ישר התעלפתי. אני לא יודעת איך התעוררתי, אבל התעוררתי מעילפון שלי והבנתי שֶׁמה שעברתי, ומה שהראו לי זה באמת מוות קליני. דיברתי אחרי זה עם רבנים, הם אמרו לי: "חווית מוות קליני! באמת את היית במשפט!". מאותו רגע, כשבעלי יצא לכיוון העבודה, אני לקחתי את האוטו, הוא כבר לא היה בבית, עשיתי סיבוב, מאה שמונים מעלות, באותו רגע יצאתי לכיוון בת ים, שאלתי נשים: "סליחה! איפה רוכשים מטפחות?" הם שלחו אותי למקום, 'בת קול' שמו. רכשתי קרוב ל 7- 8 מטפחות. "איפה יש חצאיות?" אמרו לי: "פה". רכשתי עוד חצאיות. "איפה יש חולצות?" אמרו לי: "פה". "וגרביים?" אמרו לי: "פה". בבוקר הייתי מאוד פרובוקטיבית, וכשנכנס בעלי בערב הוא הרים טלפון ואמר לאימא שלי: "תקשיבי! הבת שלך צריכה אשפוז בפסיכיאטרי, היא התחרפנה! אני לא יודע... אני בבוקר השארתי אותה נורמאלית, ואני בא ורואה אותה עם כיסוי ראש, אני רואה אותה דתייה! אני לא יודע, עשו לה איזושהי שטיפה". היא צחקה. ומפה בעצם אני מתחילה להתגלגל לעולם של התשובה, ולהכיר דברים שבאמת זיכו אותי מהשמיים. אני מתחילה בדרך שלי, ומשמיים באמת נותנים לי הרבה כוח. אני מגלה את החום של הקב"ה ואת האהבה שלו אלי. את הכוח; הוא נתן לי הרבה סיעתא דשמיא לדבר, לחזק נשים.

באזור יפו ד' הכרתי מדרשיה. המדרשיה הזו ממשיכה ברוך השם עד היום; נשים יוצאות שמה גם לפעילות ומתחזקות. יום אחד הגיע אלי צדיק הביתה ודופק לי בדלת, ראש ישיבת בית- אל ואומר לי: "גברת חיה!", הייתי אז "חיה פרץ", היום אני "חיה חן" ואני אספר לכם למה. הוא אומר: "הבנתי שיש פה מדרשיה, הבנתי שיש לך הרבה יכולת השפעה. אני רוצה שתחזקי פה נשים". אמרתי לו: "מה זאת אומרת, "לחזק נשים?" הוא אומר לי: "תדברי איתן, אלה נשים שהולכות עם ערבים!". אמרתי לו: "מה? אני צריכה לדבר עם נשים... הוא אמר לי: "אני מתפלל עליך, יושב עם ספר תהלים, אני מתפלל,את תצליחי!".

מפה והלאה כבר נכנסתי להיות פעילה ב 'לב לאחים'. ב 'לב לאחים' זאת הייתה פעילות שבאמת הייתה שם ממש מסירות נפש. הייתי פעילה בתוך הכפרים, הייתי נכנסת לתוך הכפרים, מתחת לחצאית שלי היה מכשיר קשר, זה היה כרוך בסיכון גדול מאוד כדי להציל נשים. הכירו אותי בכפר בתור "סברין", אישה שיכולה ללכת לכל עבר, כי אם הייתי שייכת לכפר, אז היו יודעים שאני בעצם משהו חשוד, אז הם יודעים שאני באה מבחוץ, וככה הצלחנו ברוך השם להציל שמה קרוב לשבע בנות. בפעילות השביעית הם כבר 'עלו עלי', הם גילו את הזהות שלי שאני יהודיה והייתי חשופה למוות! הם רצו לרצוח אותי ולהתנקם בי!

ומפה והלאה, אני ממשיכה. את זיכוי הרבים בארגון "אפרת". עמדתי בבת-ים ב'סינופסיס', חסמתי שמה את הנשים, וכל אחת שרצתה לעלות למעלה אמרתי לה: "חצי דקה! לא יותר. יש לך חיים בתוך הבטן, תביאי אותם לעולם, תראי, תסתכלי עלי, אני נשמה שלא הייתה צריכה להיות פה וחזרתי". היו נשים שבאמת הצלחנו, והיו נשים שהשם יעזור...

בגיל 35 מתבשרת בבשורה מאוד לא פשוטה, אחרי שאני פעילה וכבר חזקה, בעלי קיבל את ה"מחלה"! תוך שלושה חודשים הוא נפטר. הפכתי להיות אלמנה עם ארבעה ילדים קטנים. אמרתי להשם: "השם! מה אתה רוצה? אני צריכה עכשיו לטפל בארבעה ילדים, אבל צריך לטפל יותר בעָם שלך, בבנות שלך, תעזור לי!" באמת הוא עזר לי. לא חיכיתי הרבה. התייעצתי עם רבנית, אחרי עשרה חודשים כבר נישאתי בפעם השנייה, והמשכתי את הפעילות שלי. בעמנואל, "עמנואל" עברה פיגוע ראשון. בפיגוע השני עמדה אישה צדיקה, קיבלה קליע בגב, היא נמצאת עכשיו עם האימהות הצדקניות, כי הרגו אותה. הלבישו אותה עם הבגדים בחזרה. היא הייתה עם "שָׁאל". אישה צדיקה. המילים האחרונות שהיא אמרה לי: "חיה זיכוי הרבים!"

מי ששומרת על הצניעות שלה, הקב"ה שומר עליה! אני יודעת בשמיים, שֶׁמי שהיו שמה היו נשים צדקניות שהיו עטופות! כך נשות ירושלים התלבשו, ככה הלכו, אבל עכשיו אנחנו בירידת הדורות, החצאית מתקצרת, החצאית עולה, השם יעזור, וגם הפיגועים עולים! וגם בחורי ישראל מתים. הקב"ה לא רוצה מאיתנו שום דבר! הצניעות זה דבר ראשון. הקב"ה מתחנן, מתחנן ורוצה שתהיי צנועה! זה מה שהוא אמר: "תהיי צנועה!". אל תרפו ידיים! אל תחלשו! אל תפחדו! היצר הרע בא עכשיו, הוא אורב לכם בכל הכיוונים, היצר הרע בא להתנגח בנו, אבל אין ברירה. בנות! אנחנו ערב מלחמה! המסך עומד לעלות! הנשים יביאו את הגאולה, זו הזכות שלנו שאנחנו צנועות, זו הזכות שלנו שאנחנו הולכות בלבוש צנוע שמגן עלינו, עוצר מאיתנו המון, המון דברים. אתן לא יודעות כמה הצניעות מגינה עליכן, על הילדים שלכם ועל הדין שלכם.

אני עוברת הלאה, ואני עובדת ב"עמנואל", זה עוד תהליך שהקב"ה זיכה אותי. כל פעם הוא נתן לי, עוד, ועוד, ועוד. כשאני באה למשרד הפנים, אני מחליפה כתובת. הפקידה מסתכלת ואומרת לי: "מה זה? כמה דירות את עוברת?" אמרתי לה: "מה לעשות, אין לי בית. גם לאבא שלי אין בית". אז היא אומרת לי: "שיעזור לך במשכנתא!" עניתי לה: משכנתא לא! אבל תדעי לך, הוא נמצא ממש בצער גדול; צריך לזכות את הרבים". אמרה: "מה הבעיה? שייקח משכנתא ויעזור לך. מה כל- כך קשה?" אני מחייכת ואומרת לה: "הקב"ה יביא לי בית; הוא דוחף אותי ממקום למקום כדי שאפרסם, שעוד נשים יזכו, שעוד נשים יתחזקו, שעוד נשים ייקחו עליהן צניעות. היא חייכה, וברוך השם דיברתי איתה כדי שתקבל "שבת". דעו לכם! כל רגע שאתן הולכות, זהו קידוש השם, כל רגע שאתן מדברות, אל תפחדו! תדברו! השם נמצא איתכן, השם שומר עליכן. לא לתת עכשיו שיהיה רפיון! תתחזקו ותעשו! תאמינו בשם שהשם איתכן. תדעו לכם! הקב"ה אוהב את הנשים הצדקניות. רק בזכותכם תהיה הגאולה! הוא אוהב את הנשים שהולכות בדרך שלו, בתמימות. דעו לכם! הנשים של פעם היו כל- כך מבולבלות. לא ידעו לקרוא ולכתוב, אבל הן היו צנועות, צנועות. זכיתי לשמוע שאמא של ה"חזון איש" הייתה מתקלחת כשהיא עטופה, והיו מקלחים אותה. "פרלה" הצדיקה זכתה לתפור עכשיו בגד למקלחת... תראה עד איפה האושר הנשי... כמה הן רוצות להצניע את עצמן. ברוך השם! ברוך השם, שנעלה מעלה, מעלה ונמשיך ונעשה עוד חַיל, עוד חַיל, ועוד חַיל. ובאמת שנמשיך לקדש את שמו ברבים, לקחת עלינו צניעות, נשים יקרות. כל אישה שאתן רואות... אתן רואות גרביים לא צנועות, דקות, תדברו איתן. כשאני הולכת בלבוש צנוע כל רגע זה קידוש השם!... אני פשוט מייצגת את הקב"ה, כל רגע השם נמצא איתי. כל צעד וצעד שאנחנו עושות, הקב"ה נמצא איתנו, הקב"ה מלווה אותנו.

בבוקר אני לומדת ב"מאה שערים" אצל הגברת ריין, אני באמת זוכה! אני בכל פעם מעשירה את הידע שלי עם עוד הרבה, הרבה דברים שאני לומדת ורואה. באחד מן השיעורים סיפרו לי סיפור של חברה שזה שבאמת נגע לי ואני אספר לכם אותו: חברה חלמה, וסיפרה לחברה שלה ואמרה לה: "חלמתי שאני רואה ושומעת את שופרו של משיח, נשים יוצאות מן הבתים, מסתכלות מכל כיוון, והנשים, תדעו לכם! ברגע שיתגלה משיח, אור העולם של הקב"ה יתפשט, ואז אלה שהולכות עם ה"טריקו", יגלו שהן ערומות; באותו רגע אותה אישה, שהיא הבינה שהיא חשבה שהיא צנועה, היא לא הייתה צנועה, היא משכה את המפה מן השולחן, כי לא היה לה במה להתכסות, היא עטפה את עצמה, ואותה אחת שהיו לה ציפורניים ארוכות, מרוב שהיא פחדה מאור השם שהגיע באותו רגע, היא כמעט עקרה את הציפורניים שלה עם ה"לַק"!

אור השם שיתגלה, יהיה באמת אור גדול. סוף הסיפור של עם ישראל נמצא ב'תהלים'. בפרק קכ"ו זה סוף הסרט שכתוב שמה: "היינו כחולמים. אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה, אז יאמרו הגויים הגדיל ה' לעשות עם אלה". אנחנו נגיד: "הגדיל ה' לעשות עימנו היינו שמחים. הזורעים בדמעה ברינה יקצורו", כל מי שעכשיו מצטערת, וכל מי שקשה לה, וכל מי שלא יכולה, כי הייצר עושה את העבודה שלו, הוא מלאך, הוא מלאך שבא, הוא מלאך שניתנה לו רשות מאת השם. כל מי שעושה עכשיו, תדעו לכם! השכר שלה גדול מאוד, עד אין שיעור! אתן לא יודעות מה אתן עושות! בזה שאתן יוצאות, ומחזקות, ולובשות לבוש צנוע, ומצניעות את עצמיכן, הצניעות זה בדיבור! הצניעות זה בלבוש! הצניעות זה במחשבה, הצניעות זה בהליכה, הצניעות זה במכולת, בכל מקום. היי צנועה! היי צנועה! זה מה שציווה אותנו השם. היי צנועה! תכסי את עצמך ותתחזקי!

אני מסיימת נשים יקרות! בואו כולנו נהייה מאלה של כתר מלכות! אנחנו מהנשים שנביא את הגאולה! אנחנו נשים שעתידות להיפגש עם האימהות הקדושות עם שרה, רבקה, רחל ולאה, להיות איתן, להיות בצד שלהן! אל תפחדו! זו זכות הרבים, תיכנסו לכתר מלכות, כל אחת שיכולה, זאת שיכולה תזכה בתחום הזה, כל מלה שאת אומרת בתחום, כל מה שאת אומרת, את מחזקת. תדעי לך! את עוזרת לגברים! כי לגברים מאוד מאוד קשה! הם במלחמה נוראית! מלחמה מאוד קשה! הם לא יכולים להסתובב ברחוב. הם לא יכולים... פשוט, כל התורה שלהם ממש קשה להם! ואנחנו נחזק אותם בזה שאנחנו נגביר עוד צניעות ונהייה ממזכי הרבים. השם יברך אתכם, תזכו למצוות, תעלו מעלה, מעלה. יהי רצון שהקב"ה ישלח לנו במהרה את משיח צדקנו בחסד וברחמים.

לשמיעת הסיפור אישי לחץ כאן